“קחי ממני את הצער הזה!!
את הכאב הבלתי נסבל !!
די !!!!!!!!
אני רוצה להרגיש אחרת,
אני רוצה להיות אחרת,
אני רוצה למצוא את האושר…
אם קיים בכלל אושר עבורי….”
הרבה מטופלים מגיעים לטיפול עם המשאלה הזו…
מי מאיתנו לא מרגישה שהיא מכירה היטב את היגון?
את האבל, החסר הכאב?
את המשאלה שהכל יתהפך לנו במעין “ונהפוכו” כזה
שנמצא טוב כזה טוב
שגם ירגיש טוב בפשטות?
איך הופכים יגון לשמחה?
ולאבל ליום טוב?
המהר”ל כותב על השמחה:
“כי השמחה היא מצד השלמות,
ואשר יש לו שלמות הוא שמח…”
(‘נתיבות עולם’, ‘נתיב התורה’ פי”ח, עמ’ עה).
גם שמחת חתן כלה היא מצד השגת השלמות:
“ראויה השמחה לחתן… כך ראויה השמחה כאשר יש מציאות שלם.
ואין לך מציאות יותר שלם מזווג חתן וכלה”
(‘תפארת ישראל’, פ”ל, עמ’ צ).
שמחה היא תוצאה וביטוי לשלמות האדם.
כאשר אדם מרגיש חיסרון בדבר מה,
והוא משיג אותו, הרי שהוא שמח.
נשאלת השאלה איך משיגים תחושת שלימות??
איך ממקום של חסר / אובדן / כאב אפשר להגיע לשלמות הנפש?
לעיתים קרובות השאלה הראשונה ששואלים אותי בתור מטפלת:
את לא מתחספסת? זה לא שוחק אותך?
איך את עושה הפרדה?
לא קשה לך להתנתק מהצער?
זה לא מדכא לשבת ולשמוע צרות כל היום???
וזה נכון:
להיות מטפלת זה לחפש לגעת ולהיות
במה שרב האנשים באופן נורמלי יתרחקו ממנו
אנחנו לוקחים על עצמינו להתקרב לדברים כואבים ולא פשוטים
מה עוזר לנו לשרוד במקצוע טיפולי?
ואיך “מתנתקים” מכל הצער הזה??
תשובה:
ונהפוך הוא:
לא מתנתקים!!!
מתחברים עוד יותר פנימה!!!
לומדים להיות בכל סוגי הרגשות
להכיל את הצער יכול להכין בנו כלי לשמחה
בחינת “כי יהיה החושך סיבת האורה”
נכון
יש כאב, צער וחסר
אך הדרך היחידה לא לתת להם להשתלט
זה לתת להם ביטוי
מטופלות רבות באות לטיפול
כדי לבוא במגע עם חלקים בלתי נסבלים
שהודחקו
ובטיפול אפשר להחזיק בהם יחד
לעכל אותם יחד
לקבל כוח לבכות את הבכי הזה
או להסתכל למפצלת הרגש הזו בעיניים
ולהיות יכולה לה!
כמעט בכל טיפול עוברים דרך תהליכי “עיבוד אבל”
ויש כל כך הרבה “אובדנים” שאינם מוות
חלומות שלא הגשמו
הילדה שלא זכיתי להיות
ההורות שלי שנראית אחרת מכל מה שרציתי
החסכים, האי הבנות
הפנזטיות מול המציאות
ורק אחרי שיש מקום לרגשות
מדברים אותם
בוכים אותם
מפנים זמן להקשיב להם
אפשר להגיע לתחושה של שלימות פנימית
ומשם גם האושר עמוק יותר
והשמחה שלמה!!
אולי לזה התכוון ר’ נחמן מברסלב כשכתב:
אֲבָל מַעְלָה יְתֵרָה לְהִתְאַמֵּץ לִרְדּף אַחַר הַמָּרָה שְׁחֹרָה דַּוְקָא לְהַכְנִיס אוֹתָהּ גַם כֵּן בְּתוֹך הַשִּׂמְחָה בְּאפֶן שֶׁהַמָּרָה שְׁחוֹרָה בְּעַצְמָהּ תִּתְהַפֵּך לְשִׂמְחָה שֶׁיְּהַפֵּך הַמָּרָה שְׁחֹרָה וְכָל הַיִּסּוּרִין לְשִׂמְחָה”
(לקוטי מוהר”ן תנינא כג)
שדווקא מתוך החיבור פנימה ועבודה עם המרה השחורה, אפשר להפוך אותה לשמחה וזו המעלה היתרה
כי כשהמרה שחורה עומדת בצד ולא מכניסים אותה לשמחה היא אורבת בפינה ומחכה לשעת כושר לשוב ולקחת את המושכות
אבל כשאנחנו חווים ומכירים היטב את המרה שחורה ומכניסים אותה לתוך האמונה והשמחה, היא מתהפכת
כי באמת שאין אושר גדול יותר
מאור שבא אחרי החושך
ממטופלת שמרגישה שהיא פשוט במקום טוב
וכל המערכות יחסים שלה עם עצמה ואחרים השתנו
והחיים שלה בכל הרמות אחרים לגמרי
יודעים להעריך את זה במיוחד אחרי כל העומק של החסר…
השבוע כתבה לי תלמידה מכתב מרגש בסיום קורס קצר:
“…אני יוצאת עם ההרגשה והידיעה שאסור להדחיק רגשות
וגם להרגיש רגשות לא פשוטים כמו עצב, אפילו שזה קשה.
וגם להיות בחמלה כלפי עצמי ולהבין שזה באמת קשה
אם אוכל לבכות באמת ולהיות בזה
אוכל באמת לשמוח…”!!!
זה ריגש אותי והתחבר לי כל כך לנושא הזה בדיוק.
***
היום כולם מדברים על עצות רבות לשמחה:
להתבונן בכל הטוב שיש לנו
להתחזק באמונה וביטחון ברמה חושית
להיות בנתינה ועשייה חיובית למען אחרים
להיות ברגע הזה כאן ועכשיו לתרגל מיינדפולנס
להתחבר לבורא
להתאמן ולעשות ספורט
להיות פעילה ולהגיע ליעדים
לחשוב חיובי
להיות בסביבה של אנשים שמחים ומעצימים
ועוד ועוד
הייתי שמחה להציע
שנדע גם לתת מקום למה שאנחנו מרגישים באמת
למצוא דרך לעבד את הרגשות הקשים
כדי שנוכל לאבד אותם
כדי להגיע לשלמות פנימית ולשמחה שלימה
אם זה על ידי כתיבת, שירה, נגינה, הליכה,
דיבור שיוצא מהלב, וכל ביטוי אחר שאפשר לעשות עם עצמינו
ומתוך החיבור העמוק והאמיתי הזה פנימה
נזכה גם להארה ושמחה שלימה בעזרת השם
פורים שמח!!
חנה ביין.
(פורים תשפ”ג, תפוצת מכון מפגש)
