פורים מגיע, ואיתו המסר העמוק של המגילה: אין מקרה בעולם.
הכול בידי ה’, בורא עולם, היחיד שמנהיג את העולם.
כולנו זוכרות את מי הספונג’ה שהבת של המן שפכה עליו בטעות,
ואת הפעולה האובדנית הידועה שלה, כשקפצה מהחלון אל מותה.
ה”יערות דבש” שואל:
מה הסיבה שהבת של המן חשבה לשפוך את מי הספונג’ה על מרדכי?
נניח שהמן הוא הרוכב —
שהרי גם המן חשב שמגיעים לו יקר וכבוד —
אבל מדוע שתחשוב שמרדכי מוביל את אביה?
והתשובה אז רלוונטית גם להיום:
המן היה ערמומי, וניסה להטעות את כולם.
כשמרדכי לבש בגדי מלכות ופשט את שקו מעליו,
המן לבש את השק של מרדכי.
הוא ניסה להטעות את כולם,
שיחשבו מרחוק שזה מרדכי,
שהרי מכירים את השק שלו.
ואפילו בתו, שראתה מרחוק —
חשבה שמרדכי מוביל אותו.
והטעות הזו עלתה לה בחייה,
כשראתה את התחפושת של אביה.
ישראל צהלו כי ראו את התכלת —
את הציצית של מרדכי,
והבינו מיד שהתהפכו היוצרות.
דרך ראיית הציצית, התכלת הדומה לים,
לרקיע, לכיסא הכבוד — המסמל:
יש מלך אחד, והוא לא אחשוורוש ולא המן.
רק הקב”ה.
כשמרדכי שמע על הגזירה, הוא לא רץ להשתדל בדרך הטבע.
הוא קרע את בגדיו, לבש שק, ולא יכול היה לבוא בשער המלך.
שער המלך הוא המקום האסטרטגי ביותר להיות בו בזמן גזירה —
מקום שבו אפשר לעקוב, לדעת ולפעול
(כפי שפעל עם בגתן ותרש).
אסתר אמרה לו:
“תלבש בגדים, תבוא לשער המלך, תעשה משהו!”
הרי יש עוד אחד־עשר חודשים עד זמן הגזירה.
יש כל כך הרבה מה להספיק לעשות
ולפעול מצד חובת ההשתדלות.
אולי עד אז המלך יקרא לי יום אחד…
לא חייבים “להתאבד על זה”.
והוא ענה לה:
“זה הזמן למסור נפש.
זה הזמן להבין שאין מקרה בעולם.
זה הזמן להיכנס אל המלך שלא מדרך הטבע.”
כי כל הצרות והגזרות
חתומות בטבעת מלכו של עולם.
ולכן ההשתדלות שהוא מכוון אליה
הייתה מול המלך האמיתי —
להראות לו שאנחנו סומכים עליו,
זוכרים שרק הוא המלך,
וזה מה שמכתיב את הפעולות שלנו.
גם אסתר לא הסתמכה על יופי או חן.
היא צמה שלושה ימים לפני שבאה אל אחשוורוש.
והיא נכנסה אליו בלי רשות ובלי הזמנה —
מעשה של מסירות נפש ונכונות לאבד כל כך הרבה,
במיוחד בהתחשב במה שקרה למלכה הקודמת שהפרה את סמכותו.
אבל היא לא חיכתה שיזמין אותה.
למרות שנותרו עוד אחד־עשר חודשים עד הגזירה.
כי זה בדיוק היה הרעיון —
להגיע אל המלך כך,
שלא כדת,
ולהתחנן לפני “המלך” —
מלכו של עולם.
אני חושבת שגם בדור הזה המן לובש כל מיני “לבושים” של “שק”,
כדי לבלבל אותנו ולהפיל את רוחנו — או להפיל אותנו מהחלון…
וזהו אחד הסודות העוצמתיים והמופלאים של פורים:
מה שנראה כמקרה — עמלק, המן וכל הצרות — אינו מקרה.
הקב”ה קורא לנו:
“אני כאן.
אל תסתכלו על ה’תחפושת’.
על לבוש השק — זה המן שמנסה להפיל אתכם.”
ובקליניקה?
כמטפלות,
אנחנו פוגשות את ה”טבע” של הנפש:
דפוסים, כאבים,
תחושות של חוסר שליטה,
סיפורי חיים מורכבים.
אנחנו רואות דפוסי התקשרות,
תהליכי העברה בין־דורית,
קשיים שמגיעים באופן “תורשתי” או “סביבתי”.
לעיתים אנחנו מנסות לפענח הכול בדרך הטבע.
זו חובתנו המקצועית שיהיו לנו הכלים הללו,
כדי שנוכל לעשות את עבודתנו באופן המדויק והנכון ביותר.
פורים בא לחדד ולהזכיר לנו שמעל הכול
יש מלך שמנהיג גם את הדינמיקות הללו.
כשאני יושבת מול מטופלת, אני לא רק מקשיבה לסיפור —
אני מחפשת את ה”תכלת” שלה,
כדי להבין מי היא באמת, הנשמה שמולי,
את הניצוץ האלוקי שמסתתר מתחת לפחדים.
אני מתפללת בליבי את “סיפור המגילה” שלה,
ומכוונת שאזכה להיות כלי וצינור לרצון ה’,
לשפע שלה, לריפוי.
לא רק שומעת,
לא רק נוכחת —
אלא מחזיקה גם בתוך הקושי
את הידיעה שאין מקריות בחיים שלה.
כל מה שמטריד אותך עכשיו,
כל מה שקורה —
בחדר הטיפול, בעולם, בלב שלנו —
הוא בידי הקב”ה.
כשאנחנו זוכרות זאת,
אנחנו מבינות שאין “המנים” אמיתיים,
אין כוח שפועל בלי רצון ה’,
וזו מחיית עמלק שבלב.
אז בואו נתחבר השנה,
נתפלל, נאמין,
נשמח אחרים,
ונשמח גם אנחנו בתוכנו באמת.
כי המלך האמיתי מחכה לנו
שנראה אותו,
גם בהסתר הגדול ביותר.
פורים שמח,
חנה ביין
וכל משפחת מכון מפגש
נ.ב.
המסר נכתב בהשראת הרצאה מיוחדת על פורים ששמעתי השבוע מפי הרבנית רינה תרשיש.
ההקלטה לדוברות אנגלית נמצאת בתיקיית התוכן התורני (באישור לפרסום לזיכוי הרבות).
כמו כן, השנה נוסף מאמר חדש בתיקיית התוכן על משמעות פורים על פי ה”שפת אמת” — מומלץ מאוד.
:להרשמה לקבל תוכן תורני לענייני דיומא לפני חגים ומועדים
