שנה שעברה כתבתי את הפוסט קומי לסליחות (מופיע גם כאן באתר)
שם אני כותבת על לסלוח,
לעשות תהליך של פיוס עם עצמי
של “תשליך” מכל מה שצריך להשליך.
קיבלתי עליו תגובות רבות מכן, גם השנה.
שאלה אותי מישהי
חנה, איך את יכולה לכתוב שם בקטע?
“סלחי לגורלך”
אם את מרגישה שיש ניסיונות וקשיים גדולים?
החיים פשוט מרגישים לא הוגנים לפעמים!
איך אפשר לסלוח לו, לגורל?
יש מצבים שאת אומרת, הגורל פשוט אכזר!
מספרים על אחת שישנה הרבה בראש השנה
ולא ממש פחדה שהמזל של יישן השנה
“כי עם מזל כזה, עדיף שישן…” (סמיילי עצוב או קורץ?)
אבל באמת שהשאלה הזו תפסה אותי
ביני לבין עצמי שאלתי בכנות:
האם אנחנו סולחים לגורלנו ומנת חלקנו?
גם כשהיא מרגישה דלה, ריקה וחסרה?
עוד יותר שאני פוגשת כל יום נשים
שאין לי מושג איך הן מחזיקות מעמד יום יום
ומצליחות “לסלוח לגורלן”
ומה יכול לעזור, מול כל כך הרבה מקרים כאלה?
פעם הוזמנתי להרצות בשבת מירון,
לדבר בפני קהל גדול של בחורות
ביקשו ממני לתת “טיפים” מעולם הטיפול
להתמודדות עם ניסיונות החיים.
גם אז מצאתי את עצמי חושבת וחושבת
ובאמת שיש אינספור כלים…
במה אבחר?
“אבל בפועל חנה”,
שאלתי את עצמי,
“כשאת עומדת מול מקרה איום ונורא
מה נותן לך כוח”?
**
יום אחד נסעתי לים
בתוך כל העומס לקחת כמה דקות פיסת חוף
והרהרתי בדברים
פתאום התנגנה התשובה במוחי במנגינה מוכרת.
אומרים כיפור את הפיוט המרגש:
כי אנו עמך- ואתה אלוקינו
אנו בניך – ואתה אבינו
ממשיך הפיוט
אנו נחלתך – ואתה גורלנו
אתה השם הגורל שלי
אתה השם המזל שלי
ושל כל אחת ואחת מאיתנו
זה בורא עולם
הכול זה רק הוא
עולם לשון היעלם
אין עולם בכלל
זה הבל ושקר!
יש משהו טוב נעלם
יש סיבה נעלמת
יש מהלך נסתר
ואם אני נשארת בתפיסה
שיש איזה גורל ביד עלומה
אולי חס וחלילה
אני עוד עלולה למצוא את עצמי
שעיר המשתלח….
אם אני מרגישה ביד הגורל—
אז מה אני שעיר לעזאזל?
ועלה הגורל = קודש להשם
אני מאמינה
שזו בחירה שלנו
להעלות את עצמינו
ואת גורלנו להבנה
שאנחנו קודש להשם
שאנו נחלתך ואתה גורלנו
וכל מה שהשם רוצה מאיתנו זה להיות קודש אליו
שנבין שהוא עשה עושה ויעשה לכל המעשים
שנבין בחוש שהוא טוב ואין עוול
וכל מה שנבקש –למענך אלוקים חיים
כי באמת שאין לנו אפשרות להחזיק מעמד בגלים הסוערים
שאנחנו לא מרגישים מושגחים
שנדמה לנו שיש איזה גורל שיקבע
מי ילך לעזאזל
ומי תזכה להיכנס בארמונו של מלך…
ואם תשאלי אותי :
אבל גם השעיר להשם נשחט
אז מה ההבדל?
התשובה היא:
השעיר זוכה להקריב את חלבו ודמו
אם תרשו לי :
את עצמיותו
את רצונותיו
את תוכניותיו
ולהקדיש את עצמו להשם
מסכימה איתי שזה סיפור אחר?
לעומת השיער לעזאזל שמרגיש שהוא נדחף
ככה לא מוכן, אחורנית
ומתפרק איבר איבר
ומתגלגל מראש ההר
(וזה בסדר אם את מרגישה גם ככה לפעמים, זה קורה לכולנו 🙂
הלוואי שנזכה השנה לעמוד בבית המקדש
לזכות לראות את השעיר הרך הזה
ולבקש מהשם
עזור לי להיות קודש להשם
לעשות רצונך בלבב שלם
כי רוב השנה אנחנו שולחים את עצמינו לעזאזל
עזור לי השם
לרצות השנה את מה שאתה רוצה בשבילי
ותן לי כלים וכוחות לקדש את הכול למענך !
עשה למענך
אם לא למעננו
עשה למענך
והושיענו !!!
גמר חתימה טובה!
