איך להזיז שאלות מעכבות מהדרך? ואיך טיפול מרפא?

איך אני יכולה לשנות את החוויה הפנימית שלי? אני רוצה להרגיש אחרת!!

לא עוזר לי להסיח את הדעת, לא עוזר לי להשיח את הלב, לא עוזר לי מודל אפר”ת (שינוי חשיבה ופרשנות)

אז מה, באמת טיפול יכול לעזור?

איך?

איך טיפול עובד? מה את עושה? מה, את נותנת לאנשים טיפים? עצות? וזה עוזר?

והאמת שאין תשובה אחת קצרה כדי להסביר איך הטיפול עובד ולפרש את דרכי הנפש.

הנפש שלנו – אינסופית ומורכבת, וכל הפסיכולוגים והחוקרים הגדולים בתחום הנפש עונים תשובות שונות על השאלה:

“כיצד מרפאת האנליזה?” (הטיפול), מה יוצר סימפטומים שונים – הרגשות או אופי? וכיצד ניתן לשנות אותם?

(אגב: חלק מהדרכים הללו נלמדות בקורסים של מכון מפגש – מוזמנת להציץ)

השאלות הללו לפעמים עומדות בדרך של מי שמבקשת טיפול.

כן, הטיפולים הרגשיים עובדים על שינוי החוויה הפנימית של האדם בצורות שונות.

ורמה מסוימת של בריאות ובשלות נפשית.

כי צריך אמון מינימלי בתהליך, מינימלי – מספיק בשביל להגיע ולנסות, בשביל לבחון ולעורר על זה שיח, ולא רק לפסול בכל מיני שאלות מחלישות שגורמות לנו לא לנסות. לא להאמין שאפשר אחרת, ולהישאר במקום.

מזה עולה בעצם כמה חזקה מי שמגיעה לטיפול. כמה עוצמות זה דורש. כי בשביל להגיע לטיפול ולקבל את כל הטוב מתהליך טיפולי – נדרשת יכולת נפשית להאמין בעצמך, להרשות לעצמך לסמוך, לבחור לשנות ולעשות את הצעד הראשון.

ופתאום תוך כדי הדרך – התשובות לספקות ושאלות הללו מתגלות.

כשחשבתי על תשובה שמתגלה בדרך לא היה אפשר שלא להתייחס לחודש אלול…

כשעושים תשובה – זה משהו שצריך לעמול עליו, וגם על זה אנשים שואלים הרבה פעמים: מה? שוב ר”ה? שוב נחזור בתשובה? עוד שנה חלפה ככה סתם? איך נצליח להרגיש קרובים? איך ה’ יסלח לנו על כל מה שעשינו וידענו שנעשה שוב? איך זה עובד ככה ?? איך???

כל השאלות האלה מקשות עלינו לעשות את מה שנדרש מאיתנו כרגע, שזה – הצעד הראשון. שמעתי על כך רעיון מדהים מהרב מאיר אליהו שליט”א:

“עשרה צדיקים נכנסו בחייהם לגן עדן ואלו הן: חנוך, אליעזר, בתיה בת פרעה, סרח בת אשר, אליהו הנביא, משיח בן דוד, … ור’ יהושע בן לוי”. (אוצר המדרשים) 

איך זכתה בתיה בת פרעה להיות אחת מעשרה צדיקים שנכנסו חיים לגן עדן?

והתשובה היא שבתיה רצתה להתגייר ולכן ירדה לרחוץ ביאור – הגמרא אומרת שגר צריך לקבל על עצמו את כל התורה ולטבול. ואז היא רואה את התיבה, “ותשלח את אמתה”- כידוע נחלקו הפרשנים: מה זאת אמתה?

אמתה – שפחתה (כמו “גרש בן האמה הזו”), ודרשו את אמתה – שנשתרבבה אמתה אמות הרבה (בבלי סוטה יב). 

היא שלחה את אמתה את ידה, את הזרוע שלה. במדרש נחלקו כמה היד שלה התארכה?

יש אומרים 5 מטר, יש אומרים 50 מטר, ויש אומרים 500 מטר!!!

תושיטי יד קדימה רגע. כמה מטר את יכולה לדמיין שהיא תתארך?

תחשבי על זה – להושיט את היד למשהו כל כך רחוק??

וכל המפרשים לא מבינים את בתיה: מה את שולחת את היד שלך אם התיבה רחוקה 5 מטר? 50 מטר? 500???

איך ציפית שזה יעבוד?

אלא שבתיה הייתה צדיקה. הזוהר כותב שהיא נכנסה חיה לגן עדן כי היא הצילה את משה, אבל כאן אין לה עדיין כזאת זכות. מה פתאום היא שולחת את היד? מאיפה הרעיון שתצליח?

אלא – – –

בתיה ידעה בחוש שהיא לא מצווה על הצלחות, שהיא לא אחראית על תוצאות.

שהיא צריכה להשתדל ולעשות את הצעד הראשון, כי הצלחות באות רק מהשם, וסייעתא דישמיא באה רק ממנו, והתוצאות זה ביד של ה’ יתברך.

אבל מה? היא צריכה לעשות השתדלות, והקב”ה האריך לה את היד. כי היא הושיטה יד.

לכן כתוב שחודש אלול הכוונה ל-

אני לדודי, ואז דודי לי.

אני עושה השתדלות, ואז – זה חוזר אלי.

כי כל הרעיון של חודש אלול זה אתערותא דלתתא (התעוררות מלמטה) כדי להביא עלינו רחמים מלמעלה.

אני ל-דודי.

חודש של מתנה.

המלך בשדה.

חודש של רחמים.

אנחנו רק צריכים להבין איזו מתנה זו, ושזה העניין של החודש הזה: לעשות את הצעד הראשון, לפתוח את הפתח, זה בידיים שלנו!!

לא צריך לחשוב – אני רחוק 50 מטר, 500 מטר, זה גדול עלי, איך אני אשתנה? איך זה עובד?

מה השם באמת הופך לי את העוונות לזכויות אם אני אשוב באהבה?

– כן !!

התפקיד שלנו זה להתחיל ולנסות. לשלוח את היד, להרים עיניים ולבקש…

והלוואי שנזכה כולנו!!!

אשמח שתספרי לי בתגובות למטה מה הצעד הראשון שאת הולכת לעשות היום – משהו אחד קטן שתלוי בך, שאת רוצה להושיט אליו את היד…

חנה

מקווה שיהיה לכם לתועלת!