לפעמים זה האופי שלנו —
פרפקציוניזם, ביקורת עצמית, ערך עצמי נמוך

לפעמים אלו קשרים מהעבר
חוויות של הזנחה, חוסר עקביות, פגיעה

ולעיתים אלו הפחדים שלנו —
פחד דחייה, נטישה, אובדן

אבל בפועל

זה מרגיש הרבה יותר פשוט

את מרגישה רגשות אשמה כשאוהבים אותך?

כשנותנים לך ומשקיעים בך מעבר למה שציפית

את מרגישה רגשות אשמה?

צורך להתנצל? להחזיר?

“אוי לא נעים… וואו זה יותר מדי… סליחה ש— תודה על—”?

לצאת ממצרים זה להיות מוכנה לקבל כמויות של אהבה

ללא תנאי

שפע של אהבה

פעם שאלה אותי מטופלת

אם אני יכולה לאהוב אותה יותר מאשר היא אוהבת את עצמה

זו הייתה סוג של בקשה, ומשאלה

הנקודה היא שהטיפול לא אמור לספק לנו אהבה

אלא לפתח בנו יכולת להכיל אהבה

כי בחיים עצמם

אי אפשר לחוות ולקבל אהבה מאחרים

יותר ממה שאנחנו מוכנות לתת לעצמנו

רואים את זה כל הזמן בתוך מערכות יחסים

הקושי להכיל את הטוב

משפיע גם על הצד הנותן ולא רק על המקבל

אז אם אנחנו רוצות לצאת ממצרים

בין היתר אנחנו צריכות להכין את עצמנו

ככלי שמחזיק ברכה

לקבל כמויות עצומות של אהבה

כי פסח הוא חג בבחינות גבוהות של אהבה

(יום הכיפורים למשל הוא בבחינות של יראה)

לעיתים קרובות הרבה יותר קל לנו להישאב לניקיונות המאומצים

לכל המקומות ה”מלוכלכים” שלנו

לכל החסרונות

לכל המקומות של “אני לא בסדר”

“לא ראויה” או “לא שייכת”

קשה לנו להכיל את גודל אהבת ה’ לעם ישראל

היום נכין את הכלי הזה יחד:

ובכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו

כאילו הוא יצא ממצרים

להגיע להכרה העמוקה

שיד ה’ שולטת בכל

ושהוא בחר בנו מכל האומות

כן, הוא בך. בך. אחת מתוך רבים

דווקא כשהיינו במצב הכי נמוך שלנו

וזה מוכיח לנו שאין מצב בו הוא לא אוהב אותנו

שתמיד יש מה לאהוב בנו

ואין שום מצב שאי אפשר לשוב ממנו

ליל הסדר הוא הלילה בו ה’ בא לגאול אותך

להוציא אותך מהמיצרים

לבחור בך מחדש

והמצה היא לחם האמונה

אמונה לא רק בכך שהקב”ה ברא את העולם בששת ימי המעשה

אלא אמונה בכוח יציאת מצרים

שם הקב”ה התגלה ככל יכול ממש

שאין מעצור ביד ה’ להושיע — אם ברב ואם במעט

ושידו לא תקצר

אין תחום שכואב לך או קשה לך בו

שהקב”ה לא יכול לפתור או לשנות

בנוסף

אין סיבה למה ה’ אוהב אותנו

לא כי אנחנו צדיקים, רחמנים או טובים

אומר ר’ אהרן מקרלין:

הקב”ה אוהב את עם ישראל אהבה שאינה תלויה בדבר

זוהי אהבה עמוקה ביותר

וזה הטעם שבני ישראל נקראים “עם סגולה”

כשם שסגולה מועילה בלי טעם ודעת

כך גם בחירת ה’ בעם ישראל היא למעלה מכל טעם ודעת

אין לזה סיבה

ה’ אוהב אותך בלי סיבה

וביציאת מצרים הקב”ה גילה את אהבתו אלינו

אהבה עזה ללא מיצרים או מעצורים

אהבה ללא תנאי

ומובא בזוה”ק:

כשהקב”ה פתח את הרקיעים ונתן לנו את התורה

הייתה שם חתונה, ברית עולם

והקב”ה לקח אותנו כבת זוג

זו הייתה החתונה היחידה בעולם

שאין בה אפשרות לגט או גירושין

ה’ אמר לנו: “וארשתיך לי לעולם”

איפה שלא תלכי

מה שלא תעשי

נישאר יחד

זו המתנה הגדולה ביותר שיהודי יכול לקבל

הבטחה שבורא עולם לעולם לא יעזוב אותך

הקב”ה לקח חלק מעצמו

חלק אלוק ממעל

ושם בכל אחד ואחת מאיתנו

כדי שלא משנה מה נעשה

לאן נלך ומה נעבור

תמיד נהיה מחוברים אליו

אהבה שאינה תלויה בכך שנהיה טובים או לא

הדפוסים הללו יוצרים לעיתים קרובות

התנהגויות של חבלה עצמית

באופן לא מודע

מי שמתקשה לאהוב את עצמה מבפנים

ולקבל אהבה מבחוץ

לרוב תחבל במערכות היחסים היקרות לה

ותחווה שוב ושוב מצבים

שכאילו מוכיחים לה שהיא צודקת

שלא מגיע לה

שהיא לא בסדר

ולא רצויה

יש קשר אחד

שלא משנה מה תעשי — לא תוכלי לחבל בו

לא משנה כמה את קרובה או רחוקה

לא משנה מה את חושבת על עצמך ברגע הזה

הקשר עם אבא שבשמים

בורא עולם

שמחיה ומקיים הכל בכל רגע

והוא כל יכול

הוא מגיע אלייך בליל הסדר

להשפיע כמויות של אהבה

ואומר לך:

“ש… ילדה שלי

זה לא משנה

אני בוחר בך

אוהב אותך

גואל אותך”

וגם אם את מרגישה לא מוכנה

זה לא משנה

תעצמי עיניים לרגע

ותרגישי את המקלחת האדירה של האהבה הזו

שבחרה בך

והוציאה אותך

וגאלה אותך

כי הוא פשוט אוהב אותך

פסח כשר ושמח!!

יהי רצון שתזכי להרגיש את אהבת ה’

בטוב הנראה והנגלה

ולחג של חירות, גאולה וישועה

לכלל ולפרט

חנה ביין

וכל משפחת מכון מפגש

אם המילים נגעו בך —
את מוזמנת להמשיך לקרוא באתר, לשתף,
או להיות בקשר.

הפוסט למה קשה לנו לקבל אהבה – ואיך פסח מלמד אותנו להיפתח אליה הופיע לראשונה ב-חנה ביין - מפגש.

“באחד הקורסים שלנו במכון מפגש, שאלה אותי השבוע אישה בזום:

‘תמיד את ככה זוהרת?’ ישבתי שם עם עיניים בורקות,

מלאה בתשוקה ללמד ולהעמיק

ישבתי שם עם עיניים בורקות

נהניתי מכל שניה

אבל האמת? אני מכירה את הרגשות הכואבים, והדיכאון,

זה מה שמאפשר לנו ללוות אחרים במקומות של ה’פחות’ שלהם.

זה הביא אותי להרהר בדבר הזה

המקומות של ה”פחות“

שכמובן פחות נציג אותם

פחות נראה אותם

המקומות שאנחנו מרגישות את עצמינו פחות

או שאנחנו פשוט פחות מרגישות את עצמינו בכלל

בין אם זה פחות בחיבור העצמי

בין אם זה פחות ביחס לאחרים

או ביחס למה שאנחנו רוצות

מתי אנחנו אחשדרפניות??

מרגישות מלוכה ומשילות?

ובעצם כמו שכולם שואלים בימים האלו,

איך אפשר באמת להיות שמחים?

אני רוצה רגע לפני שננסה לענות על זה,

לשאול דווקא מהיבט פסיכודינמי הפוך על הפוך

מה הצורך שלנו להיאחז ברגשות שליליים?

ב”חסר”, ב”אין”, בכל מה שגורם לנו לא להרגיש שמחה

מה זה נותן לנו כשאנחנו לא שמחים?

מה “נפסיד” כביכול עם פשוט נהיה מסופקים ושמחים?

אמרה לי פעם מטופלת

“אם אין לי על מה לבכות

אולי פחות תקשיבי לי, אולי תשכחי אותי במשך השבוע

אני עושה לך כאן דרמות כדי שלא תשכחי אותי“

במילים אחרות אני במצוקה כל כך גדולה

עד כדי שאני מרגישה צורך לגייס באמצעות מצוקה גדולה יותר

אמרה לי חברה

“אם אני לא אתפלל כל פורים ואנצל כל דקה

אולי בורא עולם לא יושיע אותי…”

“במיקוד ב’פחות’ שלנו אנחנו אמנם סובלות…

אבל גם יש שם בקשה מסוימת, צורך שמבקש להיענות.

במכון מפגש אנחנו מחפשים להיפגש עם ה’פחות’ הזה

דרך הקורסים שלנו, אנחנו לומדים להבין אותו ולהפוך אותו למנוע של צמיחה.

כי יש הרבה הימנעות, פחד, עיסוק בעבר,

חווים בעיות, תסכולים, ייאוש, פחדים, ספקות,

ביטחון עצמי נמוך, אשמה, ערך עצמי נמוך, וחוסר אהבה וחמלה לעצמי.

מבקשת לגעת רגע אחד בנקודה הזו

לשאול את עצמי

אם אהיה עכשיו פשוט שמחה

מה אני “מפסידה” על מה אני “מוותרת”?

אשמח לשמוע ממך מה גילית!!

אם את רוצה לגלות עוד – להפוך את ה’פחות’ ל’יותר’ –

אני מזמינה אותך להצטרף לקורסים שלנו במכון מפגש,

שם אנחנו חוקרים את השאלות האלו יחד

כי אצל רב בני האדם

הרגשות השליליים מהווים איזשהו דרייב

שיכול להיות גם חיובי (לכן נבראו הרגשות הללו)

כדי שננוע מהחסר לעבר המטרות שלנו,

שנלחם, שנחיה, שניצור מתוך הכאב את עצמינו

ונייצר פתרונות עבורנו ועבור אחרים.

כשאנחנו חווים את ה”פחות” חסר, אובדן, נחיתות,

זה הופך אותנו לדרוכות וערניות יותר

זה נותן בנו מוטיבציה להילחם ולדחוף לעבר המטרות שלנו

כי שם הרי נרגיש את האושר…

ואיך להיות שמחים?

מחקרים מצביעים על העובדה שכשואלים אנשים מה אתם רוצים

התשובה הנפוצה ביותר היא”

“אנחנו רוצים להיות מאושרים, להיות שמחים”

וכששואלים אותם :

“מה יעשה אתכם שמחים עכשיו“?

רב האנשים לא יודעים לענות על זה באמת…!!!

אחד הדברים הראשונים זה להגיע קודם כל להכרה

שהשמחה לא קיימת בעולם הפיזי שאנחנו חיים בו

שמחה מדבר פיזי היא לא שמחת ברת קיימא

בעולם פיזי הכול מוגבל ויש חסר ויש כאב

השמחה קיימת בעולם רוחני

בחיבור לאלוקים

בחיבור עצמי

באמונה וביטחון

בשלמות הנפש הבוטחת

אנחנו יודעים שאנשים נוטים לתלות את שמחתם ביעד מסוים

מגיעים ליעד ואז שוב לא שמחים כי יש יעד חדש

כדי להיות מרוצה מהעבודה אי אפשר להיות בעבודה

חייבים להרגיש בשליחות

כשיש לנו מטרה מהותית, משמעות רוחנית

זה נותן עושר אמיתי.

ולכן, כשאני שואלת את עצמי איך אני יעשה אותי שמחה?

מעבר לרובד הפיזי

אני יכולה לשאול את עצמי :

איך אני יכולה להתחבר עכשיו למשמעות רוחנית?

לאלוקים?

לעצמי?

אולי ללמוד משהו?

אולי ליצור?

אולי לנשום?

אולי להתבונן בטבע או בטקסט?

אולי לרקוד?

לא לחינם יש לנו סגולה לשמחה מר’ נחמן

לומר “ברוך שלא עשני גוי”

זה כבר מחבר למשמעות רוחנית

כבר נותן סיבה לשמוח

לפעמים אני חושבת אפילו רק על המילה

“שעשני“

הוא עשה אותי

וזה כבר מרחיב לב לדעת

שבורא עולם ברא אותך

בריאה חד פעמית

מיוחדת בעולמו

עם תפקיד

עם שליחות

להיטיב לך

ולענג את נשמתך

לכן לכי לך לשמחת הפורים,

לשמוח איתו ובו

לשמוח איתך ובך

ברגעים של חיבור רוחני

וכמו שבימים ההם

הוא שימח אותנו כל כך

והראה לנו איך הוא נמצא בתוך כל ההסתרים

כך נוכל גם השנה בעזרת השם

לקבל את התורה מאהבה שוב

מאושר, חיבור ושמחה

איתו ואליו

פורים שמח!

חנה ביין

מתוך פוסטים לתפוצה קהילת התוכן התורני במכון מפגש. תשפ”ד.

רוצה לגלות איך להפוך את ה’פחות’ ל’יותר’?

הצטרפי לקורסים שלנו במכון מפגש ותחווי מסע של חיבור עצמי ורוחני.

צרי קשר עכשיו עם מדור הרישום שלנו ותתחילי את הצעד הבא שלך!

הפוסט האחשדרפנים ובעיקר הפחות… הופיע לראשונה ב-חנה ביין - מפגש.

“תקשיבי”
היא אומרת לי
“הם משתפים אותי בדברים גדולים וקטנים
ואני פשוט לא יודעת מה אני אמורה לענות…
את מטפלת…בטח יש איזו נוסחה מה שצריך לומר
תוכלי ללמד אותי כמה שורות מה “ספר של המטפלים”?

“מה את כן אומרת להם”
שאלתי
“אני אומרת להם שאני מבינה אותם”

“ואת מבינה אותם”?
“לפעמים”

“אז למה שלא ננסה לעבוד על זה
כי בינינו זה לא משנה מה תגידי
מה שישנה זה מה תרגישי
אם תצליחי להרגיש חיבור לילדים האלה
להתחבר באמת מה עובר עליהם
איך החיים נראים מהעיניים שלהם
מהם הדאגות שלהם
הרצונות שלהם, החלומות, והפחדים
מהם הרגעים היפים שלהם ביום
ומה הכי הכי כואב להם בסתר ליבם…
כשחושבים עליהם – ומתחברים אליהם
זה כבר יביא לך את המילים הנכונות”

“וואו” היא אמרה
“לא חשבתי על זה כך
באמת זה חזק ולא מורכב כל כך…”

נזכרתי שבאותו שבוע בדיוק
מטופלת אמרה לי את אותו הדבר
היה רגע בטיפול שאמרתי משהו משמעותי
משהו שהרגיש אולי קרוב יותר מתמיד
ואז המטופלת אמרה לעצמה (ולי אח”כ)
“בטח היא לא מתכוונת לזה באמת
זו העבודה שלה להגיד את זה
זה כתוב בספר של המטפלים…”
כשהיא אמרה לי את זה
העיניים שלנו נפגשו
ומה שהיה שם לא היה כתוב בשום ספר של מטפלים
היא הרגישה את זה
וגם אני

הרי בוודאי שאם היו ניסוחים ש”נכון לומר אותם”
היה אפשר לטפל באמצעות בינה מלאכותית
לא היה צריך אותנו, בני האדם
אבל האמת היא שאין תחליף לרגשות אנושיים
ומה שעושה את העבודה
ברוב המקרים זה העבודה של הלב
היכולת להרגיש
להתחבר
לראות את השני
להכיל אותו
לאהוב אותו
כל כך הרבה פעמים שאני מוצאת את עצמי
מול אנשים שמבקשים עצה/ שיתוף
ולא  בטיפול, בחיים עצמם
וכל מה שאני יכולה לעזור להם באותו רגע
זה לאהוב אותם
לאהוב באמת
ולעזור להם לאהוב את עצמם
ואם זה אמיתי ועמוק
זה עובד כמו קסם
ומבחינתי זה כמו לדבוק במידותיו של הקב”ה
שכולו ים של אהבה חסד ורחמים
כמו שאמרנו מקודם
אם היה מתכון טכני לפתרונות לכאבים של בני האדם
היו ממציאים רובוטים באמצעות בינה מלאכותית
אבל אין דבר כזה

מה כן?
“בינה מלכותית”

יום כיפור – יום מספירת ה”בינה”

כתוב בספרים הקדושים
שהחטאים והעוונות יוצרים מסך – מחיצה על האדם
ויוצרים “חיצוניים” מעין מלאכים, כוחות
שיונקים את השפע שאמור להגיע אל האדם
וניזונים מזה מכוח העבירות שעשה
ויש לנו מתנה שקיבלנו שנקראת תשובה
שאפשר כל השנה לשוב בתשובה
ובפרט ביום הכיפורים בו יש מושג של כפרה
מה שאין כל השנה
כדי לבטל את ההשפעות של אותם מלאכים שליליים
שהם התוצאות של העבירות שלנו
צריך להעלות את הדינים למעלה
ולעשות תיקון עמוק – מעין טיפול “שורש”
השורש הזה מיוחס לספירת ה”בינה”

זה נקרא המתקת הדינים בשורשם
ה”מלכות” היא כנגד העולם הגשמי, העשייה
וה”בינה” – זה העולם הרוחני בו מקור השפע של הנשמות שלנו
כל השנה אנחנו נמצאים ב”מלכות” ושואפים מה”בינה”
אבל יש יום אחד בשנה בו אנחנו טובלים בתוך הבינה
ביום הכיפורים אדם נכנס לתוך השפע עצמו
למקום גבוה שעוטף את כל ישותו
כמו לחזור למקור של הנשמה
למקור של הרצון שלנו
למקום הטהור לפני החטא ולפני היצר הרע
יש בכיפור אפשרות להתנתק ולהתנקות מכל הרע

כמובן שהדברים עמוקים וגדולים
ואי אפשר לעמוד על עומק
אבל גם ככה מהקצת שאנחנו מבינים
אפשר לקבל חלישות הדעת
מה נכון להגיד ברגעים הללו?

מה צריך לעשות?

ב”ה יש לנו סדר תפילה ונוסחים שיש בהם עניינים גדולים מאד
וב”ה שיש לנו הלכות ברורות ליום הכיפורים בעצמו
כיצד לנהוג בכל פרט ופרט
צריך לחזור בתשובה
צריך להתפלל
ועדיין
חשוב לזכור
רחמנא ליבא בעי
העיקר הכוונה
מה שנרגיש
מה שנחשוב
כמה שנתחבר
זה משמעותי מאד!

ולזכור שהשם אוהב אותנו אהבה גדולה ויתרה
כל המהות של היום הזה

יום הכיפורים, זה יום טוב שניתן לנו במתנה אדירה
לאפשר לנשמות שלנו לשוב אליו באמת
להיטהר, לחזור לשורש
איך אפשר להתחבר ולהרגיש את הרגשות הנכונים?
לכל אחת יש את הדרך שלה
יש כאלה שעוזר להן ללמוד את הפירוש של המילים של התפילה
או להתפלל ממחזור עם פירושים
יש כאלה שעוזר להן לשיר את הפיוטים
לחשוב על מלכות השם בעולם
לשמוע / לקרוא ועדים ושיעורים
ללמוד את ההלכות של היום הזה
להוסיף צדקות וחסדים
להתפלל גם במילים שלנו
לחזור לרצון הפנימי ביותר שלנו
לזכור מי אנחנו באמת
ומה אנחנו רוצים באמת

מאחלת לך ים של אהבה

ביום הכיפורים ובכל השנה כולה!!

גמר חתימה טובה!

***

 לי באופן אישי מאד עוזר לשמוע שיעורים ולקרוא עלונים ולכן מידי שנה אנחנו שולחים בתפוצה של מכון מפגש חומרים על ענייני דיומא שמתעדכן מידי שנה בשנה מוזמנת להירשם לקבלת תוכן תורני מכאן  

הפוסט מה “נכון” לומר במצבי סיכון? בינה מלאכותית או מלכותית? (מסר ליום כיפור- תשפ”ד) הופיע לראשונה ב-חנה ביין - מפגש.

שנה שעברה כתבתי את הפוסט קומי לסליחות (מופיע גם כאן באתר)
שם אני כותבת על לסלוח,
לעשות תהליך של פיוס עם עצמי
של “תשליך” מכל מה שצריך להשליך.

קיבלתי עליו תגובות רבות מכן, גם השנה.
שאלה אותי מישהי
חנה, איך את יכולה לכתוב שם בקטע?
“סלחי לגורלך”
אם את מרגישה שיש ניסיונות וקשיים גדולים?
החיים פשוט מרגישים לא הוגנים לפעמים!

איך אפשר לסלוח לו, לגורל?
יש מצבים שאת אומרת, הגורל פשוט אכזר!

מספרים על אחת שישנה הרבה בראש השנה
ולא ממש פחדה שהמזל של יישן השנה
“כי עם מזל כזה, עדיף שישן…” (סמיילי עצוב או קורץ?) 

אבל באמת שהשאלה הזו תפסה אותי
ביני לבין עצמי שאלתי בכנות:
האם אנחנו סולחים לגורלנו ומנת חלקנו? 
גם כשהיא מרגישה דלה, ריקה וחסרה? 

עוד יותר שאני פוגשת כל יום נשים
שאין לי מושג איך הן מחזיקות מעמד יום יום
ומצליחות “לסלוח לגורלן”
ומה יכול לעזור, מול כל כך הרבה מקרים כאלה?

פעם הוזמנתי להרצות בשבת מירון,
לדבר בפני קהל גדול של בחורות
ביקשו ממני לתת “טיפים” מעולם הטיפול
להתמודדות עם ניסיונות החיים.

גם אז מצאתי את עצמי חושבת וחושבת
ובאמת שיש אינספור כלים…
במה אבחר?

“אבל בפועל חנה”,
שאלתי את עצמי,
“כשאת עומדת מול מקרה איום ונורא
מה נותן לך כוח”?

**

יום אחד נסעתי לים
בתוך כל העומס לקחת כמה דקות פיסת חוף
והרהרתי בדברים
פתאום התנגנה התשובה במוחי במנגינה מוכרת.

אומרים כיפור את הפיוט המרגש:
כי אנו עמך- ואתה אלוקינו
אנו בניך – ואתה אבינו
ממשיך הפיוט
אנו נחלתך – ואתה גורלנו
אתה השם הגורל שלי
אתה השם המזל שלי
ושל כל אחת ואחת מאיתנו
זה בורא עולם
הכול זה רק הוא

עולם לשון היעלם
אין עולם בכלל
זה הבל ושקר!
יש משהו טוב נעלם
יש סיבה נעלמת
יש מהלך נסתר

ואם אני נשארת בתפיסה
שיש איזה גורל ביד עלומה
אולי חס וחלילה
אני עוד עלולה למצוא את עצמי
שעיר המשתלח….
אם אני מרגישה ביד הגורל—
אז מה אני שעיר לעזאזל?
ועלה הגורל = קודש להשם

אני מאמינה
שזו בחירה שלנו
להעלות את עצמינו
ואת גורלנו להבנה
שאנחנו קודש להשם
שאנו נחלתך ואתה גורלנו

וכל מה שהשם רוצה מאיתנו זה להיות קודש אליו
שנבין שהוא עשה עושה ויעשה לכל המעשים
שנבין בחוש שהוא טוב ואין עוול
וכל מה שנבקש –למענך אלוקים חיים

כי באמת שאין לנו אפשרות להחזיק מעמד בגלים הסוערים
שאנחנו לא מרגישים מושגחים
שנדמה לנו שיש איזה גורל שיקבע
מי ילך לעזאזל
ומי תזכה להיכנס בארמונו של מלך…

ואם תשאלי אותי :
אבל גם השעיר להשם נשחט
אז מה ההבדל?

התשובה היא:
השעיר זוכה להקריב את חלבו ודמו

אם תרשו לי :
את עצמיותו
את רצונותיו
את תוכניותיו
ולהקדיש את עצמו להשם

מסכימה איתי שזה סיפור אחר?

לעומת השיער לעזאזל שמרגיש שהוא נדחף
ככה לא מוכן, אחורנית
ומתפרק איבר איבר
ומתגלגל מראש ההר
(וזה בסדר אם את מרגישה גם ככה לפעמים, זה קורה לכולנו

 הלוואי שנזכה השנה לעמוד בבית המקדש
לזכות לראות את השעיר הרך הזה
ולבקש מהשם
עזור לי להיות קודש להשם
לעשות רצונך בלבב שלם

כי רוב השנה אנחנו שולחים את עצמינו לעזאזל
עזור לי השם
לרצות השנה את מה שאתה רוצה בשבילי
ותן לי כלים וכוחות לקדש את הכול למענך !

עשה למענך
אם לא למעננו
עשה למענך
והושיענו !!!

גמר חתימה טובה!

הפוסט מה אני שעיר לעזאזל? (מסר ליום כיפור) הופיע לראשונה ב-חנה ביין - מפגש.

אפשר לחשוב שהוא טיפשי או משעשע,

אני ראיתי בו מסר עמוק:

בסרטון ילד שואל 2 מבוגרים:

מהו ההבדל בין “כאן” ל”שם”?

אני לא יודע מה זה “כאן”

ובעצם אני גם לא יודע מה זה “שם”

“בסדר נעזור לך” ענו לו

אחד מהמבוגרים הלך לצד השני

והמבוגר השני נשאר ליד הילד ומסביר לו:

“תראה הוא הולך לשם”

והנה אנחנו נשארנו כאן

והוא שהלך לשם- נמצא שם..”

“אני רוצה להיות שם”

אמר הילד

“אז לך אליו”

הילד הולך ומגיע למבוגר שהתרחק

“הגעתי כבר לשם”?

שאל את המבוגר

“לא ילד, אתה כאן”!

שוב אני כאן??

אבל רציתי להיות “שם”!!

רציתי להיות “שם”!!

“אבל עכשיו אתה איתי כאן”

ענה המבוגר מהקצה השני

“טוב אם אתה רוצה להיות שם

תחזור לנקודה הקודמת- שם

איפה שהיית קודם עם החבר שלי”

הילד חוזר ושואל בתמימות

אני כבר “שם”?

“לא ילד אתה כאן”

אבל איך זה יתכן?

רציתי להיות שם!!

רציתי להיות שם!!!!!

הקטע ממשיך וחוזר על עצמו

עד שהם מתייאשים ממנו מתרחקים

וצועקים עליו לעזוב

אחרי שהתרחקו ממנו צעקו

“ותישאר שם ילד”!!

“מה?

אז אני כבר שם”?

הילד שהיה על סף בכי

התחיל לצהול ולשמוח

(עד שחבר שלו בא ואמר לו

היי, מה אתה עושה כאן?… ונופלות פניו בשנית…).

עד כאן הסרטון.

בחודש האחרון אני שומעת כל הזמן את המתח הזה

בין המקום שלנו כאן למקום שלנו שם

כי אם נסתכל רגע על ראש השנה

נראה שהיו לנו החלטות וקבלות טובות

אי שם בשנה שעברה…

ואיך שוב הגענו לכאן?

הרי רצינו להיות שם!!!

היו לנו תקוות

היו שאיפות

היו ציפיות

היו יעדים

…

ופתאום לפגוש את הכול שוב

והחרדות הגדולות ששנה חדשה מציפה

התקוות הגדולות שאולי לא יתממשו

הציפיות מעצמינו

הפחד לעשות טעויות

הפחד הגדול לחזור לאותה נקודה שוב בשנה הבאה

הפחד שלא נגיע ל”שם” שלנו

ונמצא את עצמינו “כאן” רחוקים כל כך מהרצוי

הפחד מאימת הדין

הלחץ לנצל את הימים

כל הפערים בין ה”רצוי” ל”מצוי”

נפערים לנו מתחת לרגליים

ובמה נחזיק חזק ולא ניפול?

הרי אם נתחיל להבין את המשמעות של היום הזה

לא נעמוד בזה מאימת וחרדת המעמד והדין…

אבל אצל הקב”ה

הדברים לא נמדדים בצורה הזו

ובמיוחד לא בר”ה

כתוב שהשם דן את האדם

“באשר הוא שם”

אומרת הגמרא (ראש השנה טז, ע”ב)

“אמר רבי יצחק אין דנין את האדם אלא לפי מעשיו של אותה שעה,

שנאמר ‘כי שמע אלהים אל קול הנער באשר הוא שם'”.

כותב רש”י בשם המדרש:

“אמרו מלאכי השרת לפני הקב”ה, ריבונו של עולם,

מי שעתידין בניו להמית את בניך בצמא אתה מעלה לו באר,

אמר להם, (בזו) השעה, (הוא) צדיק או רשע,

אמרו לו צדיק, אמר להם ‘באשר הוא שם’,

איני דן את העולם אלא בשעתו”.

ולכן

גם אם ר”ה תופס אותך לא מוכנה

ואת מרגישה שאת רחוקה כל כך מהשאיפות שלך מהיעדים

ומה “שם” שלך שאת רוצה להגיע אליו

ואולי הרגשת שאלול חמק עבר

והזדמנויות נמוגו לך מבין האצבעות

השעון מתקתק והיעד מתרחק…

דעי לך

שאת יכולה לקנות עולמך בשעה אחת

אם ביום הזה עצמו – תהיי שם

צריך אותך ביום הזה מכוונת ומחוברת לעצמך

רוצה להגיע לשם?

תהיי כאן!!

תהיי בראש השנה במקום הנכון

ברצונות, במחשבות, בתפילות

אל תפסיקי לבקש על ה”שם” שלך

לבקש על הקשר עם השם

ועל המלכות שלו בעולם

על הכוחות ועל המטרות והשאיפות

למענך אלוקים חיים

ולא זו לא תחפושת

זה יום שאם את צדיקה בו

זוהי מהותך

זה יום של גילוי הפנימיות שלא תמיד אנו מצליחות

ואפילו דנים אותך כך

באשר את – שם

אז תהיי כאן –

כפי שאת חולמת להיות שם

מאחלת לך שנה פורייה

שנת גאולה וישועה לכלל ולפרט

שנה של פריצת דרך משמעותית

ימלא השם משאלות ליבך לטובה

ותראי ס”ד ברוחנית ובגשמיות ועל כל צעד ושעל

בהזדמנות זו תודה מקרב לב

לכל קהילת הקוראות של מכון מפגש

המשובים החמים שלכן תמיד

במייל ובמפגשים פנים אל פנים

נותנים כל כך הרבה כוח

להמשיך לייצר תכנים מכל הלב

יה”ר שנזכה לשנה טובה ומתוקה

ולעשות נחת רוח ליוצרינו!!

חנה ביין

ומשפחת מכון מפגש

הפוסט איך הגעתי ל”כאן”? (מסר ראש השנה תשפ”ד) הופיע לראשונה ב-חנה ביין - מפגש.

סדר בכל הדברים שלא מובנים לך עדיין
לילה שבו אנחנו מגיעים להכרה בגדלות השם
השם הרי יכול להוציא את כולנו ממצרים בבת אחת
אבל הוא בחר להעביר אותנו מסע
דרך כל מכה ומכה – השם מראה לנו את ידו החזקה
וכל סיפור יציאת מצרים וההליכה במדבר
לומדים אמונה שוב ושוב ושוב
לועסים את לחם האמונה הזה, לחם העוני

ולמי אין איזה “עוני” בחיים?
איזה מצרים, איזה מיצר?
איזה ים סוף או מדבר?

בא פסח ואומר לנו
תבינו שהעוני שלכם לא מגיע סתם כך
אין איזו פשלה
ממדבר מתנה
האתגר המדבר
הוא בעל משמעות עצומה

את מבינה אילו מתנות יצאו לך מן המיצר?

את מבינה שזה הפך אותך למי שאת?

למה שאת?

שזה מסע שמיימי ואלוקי

שמוביל אותך בדיוק לאן שאת צריכה להגיע?

להאמין בשם

להאמין בדרך, במסע

אם אנחנו מבינים שכל מיצר

הוא חלק בלתי נפרד מהתהליך

במדעי ההתנהגות האפקטיבית

יש מושג שנקרא: “להיכשל קדימה”

הכוונה היא שבכל תהליך של הצלחה וכל השגה וכל דבר טוב שאנחנו משיגים

כדי שנעריך ונהנה ונגיע בכלל לתוצאות מדהימות

צריך את סך כל הדרך,

כולל הקשיים, כולל הכישלונות.

גאולה גדולה צומחת מתוך גלות

ואנחנו יכולים להזכיר לעצמינו

כשרואים גלות כל כך קשה

כי יהיה החושך סיבת האורה

אם יש כזו גלות

בוודאי שיגיע כזה אור גדול

ככה מגיע ליל הסדר

לסדר לנו את החיים

לילה של גאולה

לילה שראינו בחוש שהשם בחר בנו !!!

(1 מתוך 499 – עייני במאמר מפסח פ”א- מצ”ב קישור לאתר)

לילה שבו השם פסח עלינו – לטובה

לילה שבו את יכולה לגלות

שהגלות עצמה היא בעצם גאולה

סיפרה לי מטופלת שיש לה ילד רגיש לגלוטן

שהוא רגיל שפוסחים עליו

כי תמיד כל עוגה שמחלקים לא רלוונטית לו

ובאחד הימים מאד ריגש אותה

שאחד התלמידים הביא לכיתה ליום הולדתו עוגה ללא גלוטן

חשבתי כמה קשה לילד הזה

וכמה קשה לאימו

וכמה פעמים ילדים מבקשים מאיתנו משהו

שאנחנו לא רוצים לתת להם כי זה לא טוב להם

כי זה מסוכן

הם יכולים להרגיש מקופחים

אבל אבא יודע שזה לטובתו…

כי ק-ל אמונה ואין עוול

הכל מדויק מכוון בדיוקי דיוקים

שאין לנו אפשרות להבין עד כמה

היש שמחה גדולה מזו?

להרגיש בידיים כל כך בטוחות ומגנות

כל כל חזקות ומשמחות

לדעת שהשם בחר בנו

בכל אחת מאיתנו

להעביר אותנו מסע חיים מגדל

לראות את עצמך כאילו יצאת!!!

נבחרת!!

המסע שלך כל כך מכוון!!

אפשר לרקוד ולשיר

לבכות ולהודות

על כל החסר

על כל החסד

על מסע חייך

ועל חלומותייך

קומי לך בת חורין!!

ותהיי בת חורין מדאגה

אין גדול ממי שמוביל אותך…

ואת תמיד מוגנת ואהובה

פסח כשר ושמח
לתוכן נוסף מוזמנת להצטרף לתפוצה שלנו

הפוסט ממדבר – מתנה הופיע לראשונה ב-חנה ביין - מפגש.

לפעמים, גם אנחנו רוצות לתת
אבל מרגישות מרוקנות …
עסוקות בלרצות או מרגישות מזויפות בנתינה שלנו.
ולא מעריכות את עצמינו מספיק…

רגע בכנות,
האם במהלך היום את זוכרת כמה שאת ייחודית?
מתי את אוהבת את עצמך?
יש לך זמן/ כוח/ אנרגיות?

היום אני רוצה שתהיי נדיבה לעצמך!
וזה המסר שלי לכבוד טו בי שבט

טו בי To Be – להיות
כן, דווקא עכשיו,

בתוך כל התקופה הזו והקשיים הנלווים
כל מה שאת צריכה לעשות יותר
ורוצה לעשות יותר
וכל מה שאת עושה בשביל אחרים…
לעצור רגע אחד,

טו בי,
לנשום…

לנסות להרגיש את עצמך
את הקיום שלך.

להיזכר כמה את טובה ומוארת
כמה טוב יש בך
כמה פוטנציאל גלום
תרגישי את עץ החיים שלך
תעשי משהו נחמד עכשיו
אפילו רק לדקה.
תחשבי על זה

מתי את מטפסת על עץ החיים הזה?
נחה בצילו, אוכלת מפירותיו,
משקה אותו, משחקת בין ענפיו?
היום !!!
טו דיי today
טו בי !!
כן, כי אנחנו כל כך עסוקים ב טו דו (לעשות)
שאין לנו זמן
ל”טו בי” (להיות)
ול”טו רילט” (להתקשר)
למהות הפנימית והגבוהה שבנו.

ואיך?

בשלושה צעדים קטנים:
ט”ו בשבט הגיע
טו !!!!!!!!
עצרי הכול!

• קחי לך מפגש ממלא עם עצמך לבד
  חבקי את העץ שלך (העצמי שלך)
  חבקי כי הוא זקוק לחום ואור שמש ומים
  הוא זקוק למלאך שיאמר לו “גדל”
  תהיי את המלאך הזה בשביל עצמך היום

אמרי לעצמך
גדלת, עברת
תסתכלי על כל הדרך שעשית עד היום
ולא רק על הדרך שלפנייך
העריכי את עצמך
השקי את עץ החיים שלך
השקיעי בו

• בשביל להגביר את תחושת החיבור
  קחי לך רגע נעים בשמש
  ללגום כוס מים בריכוז
  את יכולה לתרגל מיינדפולנס תוך כדי

איך?
תתרכזי ברגע של עכשיו
נסי להתחבר לחוויית הקיום שלך
להרגיש כל טיפה של מים שמחליקה לך בפה ובמורד הגרון
הטמפרטורה, התנועה והטקסטורה של הנוזל המחיה הזה בפה

בלי לחשוב –
מה צריך
מה חסר
מה אפשר

רק לחוות ולהתחבר לגוף ולנפש
בדקה של קבלה עצמית
השקיה עצמית
אהבה עצמית
סליחה עצמית
דקת שקט של –
‘הכול נהיה בדברו’

את חיה וקיימת כאן בדברו שלו
גם אם את מרגישה שאת לא מספיק מקבלת את עצמך.
אולי רק לדקה אחת אפשר להרפות לנוח ולהעריך את מה שיש בך -עכשיו!

לא בעוד שנה
לא בעוד שנתיים
אלא כאן ועכשיו
אז קחי דקה
ולרוויה : )

אשמח מאד שכתבי לי איך היה…

אז – To Be שבט שמח!!

נ.ב.

מצ”ב תיקיית תכנים לט”ו בשבט 

עוסקת ביום יום בטיפול ייעוץ?

מוזמנת להצטרף מכאן למועדון המטפלות של מפגש.
ובו תכנים מידי חודש.

מכאן מצטרפים לתוכן תורני לפני חגים וכד’

הפוסט To Be שבט הופיע לראשונה ב-חנה ביין - מפגש.

הגיע הזמן לסלוח

לסלוח לשנה החולפת

את הכאב לשלוח

קומי לסליחות

התפייסי עם חייך

עשי שלום בתוכך

שחררי דמעותייך

כמה קשה לבקש

סליחה מאחרים

ומה עם סליחה

מעצמך?

סליחה

שוויתרתי על עצמי

שלא הקשבתי לך

אינטואיציה שלי

ששפטתי עצמי

לעיתים קרובות

והעמדתי אותי

בסיטואציות לא נוחות

התרופה כמו תמיד

היא תשובה מאהבה

אלא מה?

חיבוק מכיל

אמתי שבא

רק לשים לב

אל הנשמה

קומי יקרה

הגיע הזמן לפתוח

לפתוח דף חדש

לפתוח שנה

לפתוח לדודך

שקורא לך ונמצא

לפתוח לעצמך

פתח לסינגור

לפתוח בתוכך

את כל מה שסגור

קומי יקרה

הגיע הזמן למחול

סלחי לגורלך

להכיר בכל יכול

כי הכול מדויק

הכול במקום

הגיע הזמן שתשובי גם את

להכיר בכך

שאין טעות לפניו

שאת יקרה לו

והוא מחכה לך

שתשובי אליו

ותשובי

אל עצמך

מתי אם לא- עכשיו

הפוסט קומי לסליחות – פוסט ברוח הימים הנוראים הופיע לראשונה ב-חנה ביין - מפגש.

תמיד השאלה הראשונה שלי תהיה:
“האם שוחחת עם זה עם המטפלת שלך”?

אם היא עונה בשלילה:
דבר ראשון אני שולחת אותה לשם,
לשיח כנה, ישיר ופתוח מול המטפלת שלה
שהרי אם שיח כזה לא מתאפשר
מה אנחנו עושים מה בכלל בטיפול?

המרחב הטיפולי אמור להיות המרחב לאותנטיות,
הבעה של כל הרגשות ועיבודם.
כולל רגשות לא נעימים.
וקונפליקטים.

לרוב, כבר בשיחה עם המטפלת
משהו טוב יקרה, היא תקבל מענה מחובר ומדויק
ובו תשובות הכי נכונות לשאלות שלה
כך גם תוכל להבין אם נכון לה להמשיך את הטיפול הזה או לא.

מפתיע לגלות שעם כל הקושי לדבר פתוח וגלוי
מחקרים שחקרו יעילות של טיפולים הראו כי
איכות הקשר בין המטפלת למטופלת
תקבע לעיתים קרובות את יעילות הטיפול ותוצאותיו
והמדד הזה, של הקשר,
משמעותי יותר מסוג הטכניקה/ הכלי בו משתמשת המטפלת.

גם בעבודה של טיפול זוגי אנחנו פוגשים את הנרטיב הזה
מחקרים רבים שמנסים לנבא מה עוזר לזוגיות להיות חסינה
מפני משברים שמפרקים את הבית
גילו שזה לא משנה כמה ויכוחים, או מריבות יש בין בני הזוג

אלא – איך נראה השיח גם בזמן של קושי
והאם יש תקשורת ופתיחות רגשית למרות המשבר/ הקושי

גם מטופלת שמרגישה לא בנוח לשתף בטיפול בפרט כלשהו
לא מבקשים ממנה את המידע בכוח
אלא: ספרי עוד על אי הנוחות על הקושי בשיתוף וכו’
עצם הדיבור האוטנטי על המקום בו את נמצאת היום הוא משמעותי ומועיל.

או סטודנטית שלא מרגישה בנוח לשתף בקבוצה טיפולית
ספרי מה קשה לך בשיתוף
לא מבקשים- לשתף בתוכן אישי מיד
אלא שתפי בכנות, איפה שאתה נמצאת בתהליך כאן ועכשיו
מה שאת מרגישה ועולה בך
העיקר להיות בשיח- ולא בניתוק
כי משם אפשר להתקדם….

ולהבדיל להבדיל
נשאלת השאלה מה עם הקשר שלנו לבורא עולם?

ראיתי שמובא בשם הרב דסלר:
“כי תכלית התשובה היא קשר חיבור ושיבה לבורא עולם,
ואפילו אם האדם מרגיש כי גדול עוונו,
עדיין אין דבר כזה ששערי שמים נעולים בפני
תפילה הבאה מתוך תשובה

אז אם – לא נעים ששוב הגיע אלול ותפס אותך לא מוכנה
תגידי לו

ואם את מרגישה שהפעם באמת שאבדה תקווה
דברי איתו

ואם את מרגישה שאין לך כוחות נפש
שוחחתי אליו את זה

ואם את מרגישה שאת חייבת הרגע כוח / עצה / ישועה
ספרי לו, תגידי לו

כי תכלית התשובה היא הקשר היא החיבור אליו

והוא כאן,
עכשיו יותר מתמיד
יוצא לקראתך לשדה
תמצאי את דודך
הוא מחכה
מה תגידי לו?

(מתוך מסר לאלול תשפ”ב – מכון מפגש)

הפוסט דיבור = חיבור הופיע לראשונה ב-חנה ביין - מפגש.

לא ממצה?

מרגישה פריכה ושבירה?

כמו איזו מצה?

הדקיקה הזו

זו שחוררו אותה מכל הכיוונים

ודפקו אותה לא פעם

ולא נתנו לה רגע דל לנשום

“לעוף על עצמה“

או לתפוח ממחמאות

ודווקא היא לחם האמונה

היא באה אלינו פעם בשנה

עם קראנצ’יות כזו חזקה

עם חתיכת אמירה:

תקשיבי יקרה,

אין לך שום דבר משל עצמך.

חיים? בריאות? שמחה?

כסף? סיפוק? שלוה?

משפחה? ילדים? חברה?

השם נתן

השם לקח

מחכה שתבקשי

ורוצה לתת לך

בשולחן הסדר

עושים לנו סדר

עולם הפוך ראיתי

הדק ה”חסר“

הוא האמת במלואה

השביר הסדוק =

לחם האמונה.

וכל מה שבחייך עוד צפון

ולא ידוע

כל מה שאת רוצה לשנות

ומחפשת בנרות

ולא יודעת למה אבא מחביא לך אותו…

כל זה רק בשביל להכין אותך

לרגע כזה מתוק

לקינוח המושלם

לטעם האמונה, וטעם המן

רגע שפתאום הכל יתבהר

לפני חצות הלילה

רגע שפתאום יתברר

איזה נס – שהכל נשבר לי לשתיים

כי את החצי הגדול יותר

השם לך שמר

שבסוף הלילה, הגלות

לא תישארי עם טעם מר

ובליל שימורים

שיהיה לך בסוף

לגאולת עולמים  

אמן!

הפוסט עתידין להיגאל הופיע לראשונה ב-חנה ביין - מפגש.