“באחד הקורסים שלנו במכון מפגש, שאלה אותי השבוע אישה בזום:

‘תמיד את ככה זוהרת?’ ישבתי שם עם עיניים בורקות,

מלאה בתשוקה ללמד ולהעמיק

ישבתי שם עם עיניים בורקות

נהניתי מכל שניה

אבל האמת? אני מכירה את הרגשות הכואבים, והדיכאון,

זה מה שמאפשר לנו ללוות אחרים במקומות של ה’פחות’ שלהם.

זה הביא אותי להרהר בדבר הזה

המקומות של ה”פחות“

שכמובן פחות נציג אותם

פחות נראה אותם

המקומות שאנחנו מרגישות את עצמינו פחות

או שאנחנו פשוט פחות מרגישות את עצמינו בכלל

בין אם זה פחות בחיבור העצמי

בין אם זה פחות ביחס לאחרים

או ביחס למה שאנחנו רוצות

מתי אנחנו אחשדרפניות??

מרגישות מלוכה ומשילות?

ובעצם כמו שכולם שואלים בימים האלו,

איך אפשר באמת להיות שמחים?

אני רוצה רגע לפני שננסה לענות על זה,

לשאול דווקא מהיבט פסיכודינמי הפוך על הפוך

מה הצורך שלנו להיאחז ברגשות שליליים?

ב”חסר”, ב”אין”, בכל מה שגורם לנו לא להרגיש שמחה

מה זה נותן לנו כשאנחנו לא שמחים?

מה “נפסיד” כביכול עם פשוט נהיה מסופקים ושמחים?

אמרה לי פעם מטופלת

“אם אין לי על מה לבכות

אולי פחות תקשיבי לי, אולי תשכחי אותי במשך השבוע

אני עושה לך כאן דרמות כדי שלא תשכחי אותי“

במילים אחרות אני במצוקה כל כך גדולה

עד כדי שאני מרגישה צורך לגייס באמצעות מצוקה גדולה יותר

אמרה לי חברה

“אם אני לא אתפלל כל פורים ואנצל כל דקה

אולי בורא עולם לא יושיע אותי…”

“במיקוד ב’פחות’ שלנו אנחנו אמנם סובלות…

אבל גם יש שם בקשה מסוימת, צורך שמבקש להיענות.

במכון מפגש אנחנו מחפשים להיפגש עם ה’פחות’ הזה

דרך הקורסים שלנו, אנחנו לומדים להבין אותו ולהפוך אותו למנוע של צמיחה.

כי יש הרבה הימנעות, פחד, עיסוק בעבר,

חווים בעיות, תסכולים, ייאוש, פחדים, ספקות,

ביטחון עצמי נמוך, אשמה, ערך עצמי נמוך, וחוסר אהבה וחמלה לעצמי.

מבקשת לגעת רגע אחד בנקודה הזו

לשאול את עצמי

אם אהיה עכשיו פשוט שמחה

מה אני “מפסידה” על מה אני “מוותרת”?

אשמח לשמוע ממך מה גילית!!

אם את רוצה לגלות עוד – להפוך את ה’פחות’ ל’יותר’ –

אני מזמינה אותך להצטרף לקורסים שלנו במכון מפגש,

שם אנחנו חוקרים את השאלות האלו יחד

כי אצל רב בני האדם

הרגשות השליליים מהווים איזשהו דרייב

שיכול להיות גם חיובי (לכן נבראו הרגשות הללו)

כדי שננוע מהחסר לעבר המטרות שלנו,

שנלחם, שנחיה, שניצור מתוך הכאב את עצמינו

ונייצר פתרונות עבורנו ועבור אחרים.

כשאנחנו חווים את ה”פחות” חסר, אובדן, נחיתות,

זה הופך אותנו לדרוכות וערניות יותר

זה נותן בנו מוטיבציה להילחם ולדחוף לעבר המטרות שלנו

כי שם הרי נרגיש את האושר…

ואיך להיות שמחים?

מחקרים מצביעים על העובדה שכשואלים אנשים מה אתם רוצים

התשובה הנפוצה ביותר היא”

“אנחנו רוצים להיות מאושרים, להיות שמחים”

וכששואלים אותם :

“מה יעשה אתכם שמחים עכשיו“?

רב האנשים לא יודעים לענות על זה באמת…!!!

אחד הדברים הראשונים זה להגיע קודם כל להכרה

שהשמחה לא קיימת בעולם הפיזי שאנחנו חיים בו

שמחה מדבר פיזי היא לא שמחת ברת קיימא

בעולם פיזי הכול מוגבל ויש חסר ויש כאב

השמחה קיימת בעולם רוחני

בחיבור לאלוקים

בחיבור עצמי

באמונה וביטחון

בשלמות הנפש הבוטחת

אנחנו יודעים שאנשים נוטים לתלות את שמחתם ביעד מסוים

מגיעים ליעד ואז שוב לא שמחים כי יש יעד חדש

כדי להיות מרוצה מהעבודה אי אפשר להיות בעבודה

חייבים להרגיש בשליחות

כשיש לנו מטרה מהותית, משמעות רוחנית

זה נותן עושר אמיתי.

ולכן, כשאני שואלת את עצמי איך אני יעשה אותי שמחה?

מעבר לרובד הפיזי

אני יכולה לשאול את עצמי :

איך אני יכולה להתחבר עכשיו למשמעות רוחנית?

לאלוקים?

לעצמי?

אולי ללמוד משהו?

אולי ליצור?

אולי לנשום?

אולי להתבונן בטבע או בטקסט?

אולי לרקוד?

לא לחינם יש לנו סגולה לשמחה מר’ נחמן

לומר “ברוך שלא עשני גוי”

זה כבר מחבר למשמעות רוחנית

כבר נותן סיבה לשמוח

לפעמים אני חושבת אפילו רק על המילה

“שעשני“

הוא עשה אותי

וזה כבר מרחיב לב לדעת

שבורא עולם ברא אותך

בריאה חד פעמית

מיוחדת בעולמו

עם תפקיד

עם שליחות

להיטיב לך

ולענג את נשמתך

לכן לכי לך לשמחת הפורים,

לשמוח איתו ובו

לשמוח איתך ובך

ברגעים של חיבור רוחני

וכמו שבימים ההם

הוא שימח אותנו כל כך

והראה לנו איך הוא נמצא בתוך כל ההסתרים

כך נוכל גם השנה בעזרת השם

לקבל את התורה מאהבה שוב

מאושר, חיבור ושמחה

איתו ואליו

פורים שמח!

חנה ביין

מתוך פוסטים לתפוצה קהילת התוכן התורני במכון מפגש. תשפ”ד.

רוצה לגלות איך להפוך את ה’פחות’ ל’יותר’?

הצטרפי לקורסים שלנו במכון מפגש ותחווי מסע של חיבור עצמי ורוחני.

צרי קשר עכשיו עם מדור הרישום שלנו ותתחילי את הצעד הבא שלך!

הפוסט האחשדרפנים ובעיקר הפחות… הופיע לראשונה ב-חנה ביין - מפגש.

גישתו, המכונה לעיתים “השיטה הוויניקוטית”, מדגישה את חשיבות הקשר הראשוני בין האם לתינוק, המשחקיות, והמרחב הבינאישי.

עבודתו של ויניקוט אינה רק בסיס תאורטי, אלא גם מפת דרכים ליצירת קשרים טיפוליים עמוקים ואותנטיים. במאמר זה נעמיק במושגיו המרכזיים, נבחן את מורכבותם ונבין כיצד הם משפיעים על עבודתנו כמטפלים.

1. חפצי מעבר ומרחב מעבר:

ויניקוט הציג את המושג “חפץ מעבר” (Transitional Object),
המתאר חפצים שמספקים לתינוק תחושת ביטחון רגשית, כמו שמיכה אהובה או דובי.
חפץ זה מייצג את שלב המעבר בין תלות מוחלטת באם לבין תחושת עצמאות ראשונית.
זהו אובייקט שמאפשר לתינוק לראשונה להתנסות בפעולות של הרגעה עצמית,
ובכך תומך ביצירת גבולות בין העולם הפנימי לעולם החיצוני.
(מרכיב משמעותי בהתפתחות של בריאות נפשית).

מרחב מעבר (Transitional Space):

מרחב זה הוא אזור שבו מתרחש משחק פנימי בין המציאות הפנימית למציאות החיצונית.
ויניקוט הדגיש את המשחקיות והיצירתיות במרחב זה כתהליכים קריטיים לצמיחה נפשית.
מרחב המעבר הוא המקום שבו מתאפשרת גמישות מנטלית-
המשלבת בין ביטוי רגשי לבין התמודדות עם מציאות מורכבת.

דוגמה קלינית: מטופלת בוגרת שתיארה קושי לוותר על יומן
בו תיעדה במשך שנים את מחשבותיה הכמוסות.
היומן, ששימש עבורה חפץ מעבר,
היה מקור לתחושת ביטחון ואינטימיות עם עצמה. במהלך הטיפול,
היא החלה לאפשר לעצמה להביא את התכנים שביומן לתוך הקשר הטיפולי,
ובכך הרחיבה את מרחב המעבר שלה.

יישום טיפולי: המרחב הבינאישי בין מטפל למטופל משמש גם הוא כמרחב מעבר.
המטפל מזמין את המטופל “לשחק” עם רעיונות,
רגשות וזיכרונות יחד באופן ספונטני חיוני, אסוציאטיבי ויצירתי.
ומאפשר בכך את בניית הגשרים בין עולמות פנימיים וחיצוניים.

2. סביבת החזקה (Holding Environment):

סביבת החזקה היא מושג יסודי שמדגיש את חשיבות ההחזקה הפיזית והרגשית שמספקת האם לתינוק.
ויניקוט התעמק בצורך בהתאמה רגשית מדויקת לצרכי התינוק,
ובהבנת הרגעים שבהם על ההורה “לחכות” לפני מתן מענה,
כדי לאפשר לילד לחוות תחושת שליטה על עולמו.

מורכבות המושג: סביבת החזקה אינה מוגבלת לשנות החיים הראשונות בלבד.
גם מטופלים בוגרים זקוקים לסביבה טיפולית שמאפשרת להם לשוב לתחושות ראשוניות של ביטחון,
כדי לעבד חוויות רגשיות עמוקות.
כמו שאימא מווסת את כל הגירויים בסביבה כדי לאפשר לתינוק להתמודד עם מה שנפשו מסוגלת לשאת,
גם המטפל נדרש להתאים את הפרשנויות שלו ואת הסביבה הטיפולית בטיפול בהתאמה לשלב ההתפתחותי בו המטופל נמצא מבחינה נפשית.
החזקה זו יכולה לכלול שיקוף אמפתי, פרשנות קלינית, עמידות רגשית של המטפל,
ולעיתים גם הכרה ברגשות שאינם ניתנים לביטוי מילולי.

דוגמה קלינית: מטופל שסבל מחרדה קשה הגיע לטיפול עם תחושת חוסר אונים. במהלך פגישה סוערת, המטפל בחר להישאר בשקט אך בנוכחות מלאה, תוך שמירה על קשר עין רך. הסביבה המחזיקה שנוצרה אפשרה למטופל לחוות תחושת ביטחון ולהתחיל לעבד את חוויותיו הקשות.

יישום בטיפול: המטפל משמש כ”אובייקט מחזיק” שמספק למטופל מקום לחוות את רגשותיו הקשים ביותר, מבלי שהמטפל עצמו יקרוס או יפחד מהם. זהו תהליך עדין שמחייב מודעות עמוקה של המטפל לצרכי המטופל.

3. העצמי האמיתי והעצמי הכוזב:

העצמי האמיתי (True Self) מייצג את הביטוי האותנטי של הצרכים והרגשות של האדם, בעוד שהעצמי הכוזב (False Self) מתפתח כמנגנון הגנה המאפשר התמודדות עם ציפיות החברה. ויניקוט הדגיש שהעצמי הכוזב אינו בהכרח שלילי, אלא יכול להיות חיוני להישרדות במצבים מסוימים. עם זאת, בעבודה הטיפולית, המטרה היא לאפשר למטופל להתחבר מחדש לעצמי האמיתי שלו.

דוגמה קלינית: מטופלת שהצטיינה בעבודתה ובחייה החברתיים הרגישה ריקנות עמוקה וחוסר חיבור לעצמה. במהלך הטיפול היא זיהתה ש”העצמי הכוזב” שלה פועל מתוך רצון לרצות אחרים, ושאין לה מרחב לבטא את הצרכים האמיתיים שלה. דרך התהליך הטיפולי, היא החלה להעז לשתף רגשות אותנטיים גם מול אנשים קרובים.

יישום טיפולי: המטפל מסייע למטופל לזהות מתי הוא פועל מתוך עצמי כוזב, ומזמין אותו לבדוק את האפשרות להביא את עצמו האמיתי לידי ביטוי במרחב הבטוח של הטיפול.

4. משחק ככלי טיפולי:

ויניקוט הדגיש את המשחק כמרחב שבו מתרחשים תהליכים נפשיים משמעותיים. המשחק הוא דרך לבטא עולמות פנימיים, לעבד חוויות מורכבות, ולחקור אפשרויות חדשות.

דוגמה קלינית: בפגישה טיפולית, ילד שסבל מחוויות של דחייה חברתית שיחק ב”בניית עיר” באמצעות קוביות. תוך כדי משחק, הוא בנה חומות גבוהות סביב העיר והסביר שהחומות נועדו “לשמור על העיר מפני פולשים”. המשחק אפשר לילד לעבד את תחושת הפגיעות שלו ולבחון דרכים חדשות להתמודד עם חרדה.

יישום בטיפול: המטפל משתמש במשחק כמראה לעולמו הפנימי של המטופל. המשחק יכול להיות מילולי, דמיוני או פיזי, ומטרתו לעודד את המטופל לגלות צדדים שונים של עצמו ולהתנסות באפשרויות חדשות.

5. ההורה ה”טוב דיו”:

המושג של ההורה ה”טוב דיו” מתייחס להורה שמצליח לספק סביבה מותאמת לצרכי הילד, תוך איזון בין מענה לצרכים לבין מתן מרחב לעצמאות. ויניקוט הציע ששלמות אינה הכרחית; למעשה, רגעי תסכול מותאמים הם חיוניים לצמיחה.

משמעות קלינית: ההורה הטוב דיו מאפשר לילד לחוות תסכול קל ומותאם, מה שמוביל לפיתוח יכולות התמודדות וחוסן נפשי. בטיפול, המטפל פועל באופן דומה: הוא מחזיק את המטופל רגשית אך מאפשר לו להתמודד עם הקשיים בקצב שלו.

דוגמה קלינית: מטופלת שהתמודדה עם תחושת תלות במטפל למדה במהלך הטיפול שהיכולת “לשאת” מרחק רגשי זמני מאפשרת לה לגלות את כוחותיה הפנימיים ולבנות עצמאות רגשית.

סיכום:

עבודתו של ויניקוט מציעה פרספקטיבה ייחודית ועמוקה על תהליכי התפתחות ויחסים.
מושגיו המרכזיים – חפצי מעבר, סביבת החזקה, העצמי האמיתי והכוזב, ומשחק ככלי טיפולי:
מהווים כלים חיוניים בעבודת המטפל המנוסה.
גישתו מזמינה אותנו, המטפלים, לשמש כ”אובייקטים מחזיקים” ולעודד את המטופלים שלנו לחקור,
לשחק ולגלות את עצמם האמיתי בתוך מרחב בטוח ותומך.
זו תזכורת מתמדת לאפשר למטופלים שלנו לצמוח דרך חוויות מורכבות ולהתחבר מחדש לעצמיותם בהוויה אמיתית.

הפוסט מי היה דונלד וודס ויניקוט? ומהי תמצית תרומתו לפסיכואנליזה והתפתחות הילד הופיע לראשונה ב-חנה ביין - מפגש.

מהי רפלקציה על הצלחה?

רפלקציה על הצלחה היא תהליך שבו אנו מסתכלים לעומק על רגעי הצלחה משמעותיים בחיינו,
ומנתחים אותם. מטרת הכלי היא לזהות איכויות וחוזקות שבאו לידי ביטוי ברגעים אלו,
ולהשתמש בהן בצורה מודעת באתגרים עתידיים.

דוגמא מהחיים: סיפור אישי על רפלקציה מעוררת השראה

באחת הפגישות, מטפלת הציעה למטופלת לשתף שלוש החלטות שהיא גאה בהן.
למרות הקושי להיזכר בתחילה, המטופלת החלה להעלות רגעים מכוננים:

• בחירת מקצוע מתוך אהבה וחיבור פנימי עמוק.
  למרות קשיים חיצוניים ואי-ודאות, היא סמכה על תחושת הבטן שלה
  ובחרה מסלול שהעניק לה תחושת משמעות וצמיחה.
• בחירה להתרחק ממערכות יחסים לא בריאות.
  ההחלטה לסיים קשר לא מיטיב הייתה קשה,
  אך מתוך ההכרה במה שמגיע לה, היא אזרה אומץ והמשיכה הלאה.
• ההחלטה להשקיע בהתפתחות האישית.
  עצם זה שהמטופלת הגיעה לטיפול,
  תוך התמודדות עם תפיסות חברתיות מגבילות,
  היה זה מהלך נועז ששינה את חייה.

בתהליך הרפלקציה, המטופלת זיהתה איכויות כמו אומץ, היכולת לקבל מאחרים,
היכולת להקשיב לעצמה, ואמונה בטוב.

היא למדה שכל החלטה שקיבלה מתוך החוזקות הללו הייתה צעד משמעותי לקראת חיים מלאים יותר.
המודעות הזו אפשרה לה להשתמש באותן איכויות גם באתגרים חדשים שנקרו בדרכה.

למה חשוב להשתמש ברפלקציה על הצלחה?

• חיזוק האמונה העצמית: ההכרה בהצלחות שלנו עוזרת לנו להרגיש חזקים ובטוחים בעצמנו.
• זיהוי חוזקות פנימיות: התבוננות על עצמנו מתוך פרספקטיבה חיובית מאפשרת לנו להשתמש במיומנויות ובאיכויות שלנו בצורה מודעת.
• התמודדות עם פחדים: תהליך הרפלקציה מראה לנו כיצד הצלחנו בעבר ומעודד אותנו לצעוד בביטחון קדימה, גם במצבים שמאתגרים אותנו.
• הבנה מעמיקה: רפלקציה עוזרת לנו להבין את התהליכים הפנימיים והחיצוניים שהובילו להצלחה, ומאפשרת לנו לזהות את החוזקות והחולשות שלנו.
• למידה וצמיחה: על ידי ניתוח ההצלחות שלנו, אנו יכולים לזהות דפוסים התנהגותיים חיוביים וללמוד כיצד לשכפל אותם בעתיד. כמו כן, אנו יכולים לזהות את האתגרים שעמדנו בפניהם ולמצוא דרכים להתמודד איתם בצורה יעילה יותר.
• הגדרת מטרות חדשות: רפלקציה עוזרת לנו להגדיר מטרות חדשות וריאליסטיות, בהתבסס על ההישגים שלנו והידע שצברנו.
• שיפור הביטחון העצמי: כאשר אנו מבינים את היכולות שלנו ומזהים את ההתקדמות שלנו, הביטחון העצמי שלנו גובר.

איך עושים רפלקציה על הצלחה?

1. בחרו שלוש הצלחות בחיים שלכם.
   אלו לא חייבים להיות הישגים גדולים; גם רגעים קטנים ומשמעותיים נחשבים.
   הם יכולים להיות התשובה לשאלה:על מה אני גאה בעצמי?
2. שאלו את עצמכם:
   • מה אפשר לי להצליח?
   • אילו איכויות שלי באו לידי ביטוי?
   • כיצד אני יכול/ה להשתמש באיכויות אלו שוב באתגר שכרגע עומד בפניי?

• כתבו את התובנות.רישום המחשבות יעזור להפנים אותן ולפעול מתוך מודעות בעתיד.

דוגמאות לשאלות נוספות בתרגול רפלקציה על הצלחה: 

• מה היו הרגעים המכריעים שהובילו להצלחה?
• אילו מכשולים התגברתי עליהם?
• כיצד תמכו בי אחרים במהלך התהליך?
• אילו כישורים חדשים רכשתי?
• מה היה האתגר הגדול ביותר והכיצד התמודדתי איתו?
• מה הייתי עושה אחרת אם הייתי יכול/ה לחזור אחורה בזמן?
  

  סיכום

  רפלקציה על הצלחה היא כלי רב-עוצמה להתפתחות אישית ולחיזוק האיכויות הפנימיות.
  המסייע לנו להכיר בערך העצמי שלנו ולנצל את הכוחות הפנימיים שלנו כדי להתמודד עם אתגרי החיים. כל אחת ואחד מאיתנו יכולים להשתמש בכלי הזה כדי לגדול, לצמוח ולהגיע רחוק יותר.

הפוסט רפלקציה על הצלחה: כלי רב עוצמה לצמיחה אישית ומקצועית הופיע לראשונה ב-חנה ביין - מפגש.

“תקשיבי”
היא אומרת לי
“הם משתפים אותי בדברים גדולים וקטנים
ואני פשוט לא יודעת מה אני אמורה לענות…
את מטפלת…בטח יש איזו נוסחה מה שצריך לומר
תוכלי ללמד אותי כמה שורות מה “ספר של המטפלים”?

“מה את כן אומרת להם”
שאלתי
“אני אומרת להם שאני מבינה אותם”

“ואת מבינה אותם”?
“לפעמים”

“אז למה שלא ננסה לעבוד על זה
כי בינינו זה לא משנה מה תגידי
מה שישנה זה מה תרגישי
אם תצליחי להרגיש חיבור לילדים האלה
להתחבר באמת מה עובר עליהם
איך החיים נראים מהעיניים שלהם
מהם הדאגות שלהם
הרצונות שלהם, החלומות, והפחדים
מהם הרגעים היפים שלהם ביום
ומה הכי הכי כואב להם בסתר ליבם…
כשחושבים עליהם – ומתחברים אליהם
זה כבר יביא לך את המילים הנכונות”

“וואו” היא אמרה
“לא חשבתי על זה כך
באמת זה חזק ולא מורכב כל כך…”

נזכרתי שבאותו שבוע בדיוק
מטופלת אמרה לי את אותו הדבר
היה רגע בטיפול שאמרתי משהו משמעותי
משהו שהרגיש אולי קרוב יותר מתמיד
ואז המטופלת אמרה לעצמה (ולי אח”כ)
“בטח היא לא מתכוונת לזה באמת
זו העבודה שלה להגיד את זה
זה כתוב בספר של המטפלים…”
כשהיא אמרה לי את זה
העיניים שלנו נפגשו
ומה שהיה שם לא היה כתוב בשום ספר של מטפלים
היא הרגישה את זה
וגם אני

הרי בוודאי שאם היו ניסוחים ש”נכון לומר אותם”
היה אפשר לטפל באמצעות בינה מלאכותית
לא היה צריך אותנו, בני האדם
אבל האמת היא שאין תחליף לרגשות אנושיים
ומה שעושה את העבודה
ברוב המקרים זה העבודה של הלב
היכולת להרגיש
להתחבר
לראות את השני
להכיל אותו
לאהוב אותו
כל כך הרבה פעמים שאני מוצאת את עצמי
מול אנשים שמבקשים עצה/ שיתוף
ולא  בטיפול, בחיים עצמם
וכל מה שאני יכולה לעזור להם באותו רגע
זה לאהוב אותם
לאהוב באמת
ולעזור להם לאהוב את עצמם
ואם זה אמיתי ועמוק
זה עובד כמו קסם
ומבחינתי זה כמו לדבוק במידותיו של הקב”ה
שכולו ים של אהבה חסד ורחמים
כמו שאמרנו מקודם
אם היה מתכון טכני לפתרונות לכאבים של בני האדם
היו ממציאים רובוטים באמצעות בינה מלאכותית
אבל אין דבר כזה

מה כן?
“בינה מלכותית”

יום כיפור – יום מספירת ה”בינה”

כתוב בספרים הקדושים
שהחטאים והעוונות יוצרים מסך – מחיצה על האדם
ויוצרים “חיצוניים” מעין מלאכים, כוחות
שיונקים את השפע שאמור להגיע אל האדם
וניזונים מזה מכוח העבירות שעשה
ויש לנו מתנה שקיבלנו שנקראת תשובה
שאפשר כל השנה לשוב בתשובה
ובפרט ביום הכיפורים בו יש מושג של כפרה
מה שאין כל השנה
כדי לבטל את ההשפעות של אותם מלאכים שליליים
שהם התוצאות של העבירות שלנו
צריך להעלות את הדינים למעלה
ולעשות תיקון עמוק – מעין טיפול “שורש”
השורש הזה מיוחס לספירת ה”בינה”

זה נקרא המתקת הדינים בשורשם
ה”מלכות” היא כנגד העולם הגשמי, העשייה
וה”בינה” – זה העולם הרוחני בו מקור השפע של הנשמות שלנו
כל השנה אנחנו נמצאים ב”מלכות” ושואפים מה”בינה”
אבל יש יום אחד בשנה בו אנחנו טובלים בתוך הבינה
ביום הכיפורים אדם נכנס לתוך השפע עצמו
למקום גבוה שעוטף את כל ישותו
כמו לחזור למקור של הנשמה
למקור של הרצון שלנו
למקום הטהור לפני החטא ולפני היצר הרע
יש בכיפור אפשרות להתנתק ולהתנקות מכל הרע

כמובן שהדברים עמוקים וגדולים
ואי אפשר לעמוד על עומק
אבל גם ככה מהקצת שאנחנו מבינים
אפשר לקבל חלישות הדעת
מה נכון להגיד ברגעים הללו?

מה צריך לעשות?

ב”ה יש לנו סדר תפילה ונוסחים שיש בהם עניינים גדולים מאד
וב”ה שיש לנו הלכות ברורות ליום הכיפורים בעצמו
כיצד לנהוג בכל פרט ופרט
צריך לחזור בתשובה
צריך להתפלל
ועדיין
חשוב לזכור
רחמנא ליבא בעי
העיקר הכוונה
מה שנרגיש
מה שנחשוב
כמה שנתחבר
זה משמעותי מאד!

ולזכור שהשם אוהב אותנו אהבה גדולה ויתרה
כל המהות של היום הזה

יום הכיפורים, זה יום טוב שניתן לנו במתנה אדירה
לאפשר לנשמות שלנו לשוב אליו באמת
להיטהר, לחזור לשורש
איך אפשר להתחבר ולהרגיש את הרגשות הנכונים?
לכל אחת יש את הדרך שלה
יש כאלה שעוזר להן ללמוד את הפירוש של המילים של התפילה
או להתפלל ממחזור עם פירושים
יש כאלה שעוזר להן לשיר את הפיוטים
לחשוב על מלכות השם בעולם
לשמוע / לקרוא ועדים ושיעורים
ללמוד את ההלכות של היום הזה
להוסיף צדקות וחסדים
להתפלל גם במילים שלנו
לחזור לרצון הפנימי ביותר שלנו
לזכור מי אנחנו באמת
ומה אנחנו רוצים באמת

מאחלת לך ים של אהבה

ביום הכיפורים ובכל השנה כולה!!

גמר חתימה טובה!

***

 לי באופן אישי מאד עוזר לשמוע שיעורים ולקרוא עלונים ולכן מידי שנה אנחנו שולחים בתפוצה של מכון מפגש חומרים על ענייני דיומא שמתעדכן מידי שנה בשנה מוזמנת להירשם לקבלת תוכן תורני מכאן  

הפוסט מה “נכון” לומר במצבי סיכון? בינה מלאכותית או מלכותית? (מסר ליום כיפור- תשפ”ד) הופיע לראשונה ב-חנה ביין - מפגש.

שנה שעברה כתבתי את הפוסט קומי לסליחות (מופיע גם כאן באתר)
שם אני כותבת על לסלוח,
לעשות תהליך של פיוס עם עצמי
של “תשליך” מכל מה שצריך להשליך.

קיבלתי עליו תגובות רבות מכן, גם השנה.
שאלה אותי מישהי
חנה, איך את יכולה לכתוב שם בקטע?
“סלחי לגורלך”
אם את מרגישה שיש ניסיונות וקשיים גדולים?
החיים פשוט מרגישים לא הוגנים לפעמים!

איך אפשר לסלוח לו, לגורל?
יש מצבים שאת אומרת, הגורל פשוט אכזר!

מספרים על אחת שישנה הרבה בראש השנה
ולא ממש פחדה שהמזל של יישן השנה
“כי עם מזל כזה, עדיף שישן…” (סמיילי עצוב או קורץ?) 

אבל באמת שהשאלה הזו תפסה אותי
ביני לבין עצמי שאלתי בכנות:
האם אנחנו סולחים לגורלנו ומנת חלקנו? 
גם כשהיא מרגישה דלה, ריקה וחסרה? 

עוד יותר שאני פוגשת כל יום נשים
שאין לי מושג איך הן מחזיקות מעמד יום יום
ומצליחות “לסלוח לגורלן”
ומה יכול לעזור, מול כל כך הרבה מקרים כאלה?

פעם הוזמנתי להרצות בשבת מירון,
לדבר בפני קהל גדול של בחורות
ביקשו ממני לתת “טיפים” מעולם הטיפול
להתמודדות עם ניסיונות החיים.

גם אז מצאתי את עצמי חושבת וחושבת
ובאמת שיש אינספור כלים…
במה אבחר?

“אבל בפועל חנה”,
שאלתי את עצמי,
“כשאת עומדת מול מקרה איום ונורא
מה נותן לך כוח”?

**

יום אחד נסעתי לים
בתוך כל העומס לקחת כמה דקות פיסת חוף
והרהרתי בדברים
פתאום התנגנה התשובה במוחי במנגינה מוכרת.

אומרים כיפור את הפיוט המרגש:
כי אנו עמך- ואתה אלוקינו
אנו בניך – ואתה אבינו
ממשיך הפיוט
אנו נחלתך – ואתה גורלנו
אתה השם הגורל שלי
אתה השם המזל שלי
ושל כל אחת ואחת מאיתנו
זה בורא עולם
הכול זה רק הוא

עולם לשון היעלם
אין עולם בכלל
זה הבל ושקר!
יש משהו טוב נעלם
יש סיבה נעלמת
יש מהלך נסתר

ואם אני נשארת בתפיסה
שיש איזה גורל ביד עלומה
אולי חס וחלילה
אני עוד עלולה למצוא את עצמי
שעיר המשתלח….
אם אני מרגישה ביד הגורל—
אז מה אני שעיר לעזאזל?
ועלה הגורל = קודש להשם

אני מאמינה
שזו בחירה שלנו
להעלות את עצמינו
ואת גורלנו להבנה
שאנחנו קודש להשם
שאנו נחלתך ואתה גורלנו

וכל מה שהשם רוצה מאיתנו זה להיות קודש אליו
שנבין שהוא עשה עושה ויעשה לכל המעשים
שנבין בחוש שהוא טוב ואין עוול
וכל מה שנבקש –למענך אלוקים חיים

כי באמת שאין לנו אפשרות להחזיק מעמד בגלים הסוערים
שאנחנו לא מרגישים מושגחים
שנדמה לנו שיש איזה גורל שיקבע
מי ילך לעזאזל
ומי תזכה להיכנס בארמונו של מלך…

ואם תשאלי אותי :
אבל גם השעיר להשם נשחט
אז מה ההבדל?

התשובה היא:
השעיר זוכה להקריב את חלבו ודמו

אם תרשו לי :
את עצמיותו
את רצונותיו
את תוכניותיו
ולהקדיש את עצמו להשם

מסכימה איתי שזה סיפור אחר?

לעומת השיער לעזאזל שמרגיש שהוא נדחף
ככה לא מוכן, אחורנית
ומתפרק איבר איבר
ומתגלגל מראש ההר
(וזה בסדר אם את מרגישה גם ככה לפעמים, זה קורה לכולנו

 הלוואי שנזכה השנה לעמוד בבית המקדש
לזכות לראות את השעיר הרך הזה
ולבקש מהשם
עזור לי להיות קודש להשם
לעשות רצונך בלבב שלם

כי רוב השנה אנחנו שולחים את עצמינו לעזאזל
עזור לי השם
לרצות השנה את מה שאתה רוצה בשבילי
ותן לי כלים וכוחות לקדש את הכול למענך !

עשה למענך
אם לא למעננו
עשה למענך
והושיענו !!!

גמר חתימה טובה!

הפוסט מה אני שעיר לעזאזל? (מסר ליום כיפור) הופיע לראשונה ב-חנה ביין - מפגש.

אבל כמעט כולן מבקשות להרגיש טוב יותר

רק מה לעשות שיש רגשות אשמה

בושה, כעס, ביקורת וחוסר ביטחון?

מה לעשות כשיש תחושת ריקנות?

או כשאין מוטיבציה?

אני זוכרת את חגית בשנה שעברה באלול תשפ”ג

מלאת אשמה וכאב

מביטה בי ואומרת לי:

“את בטוחה שזה נורמלי מה שקורה לי?

אני מרגישה שאני רק הולכת אחורה

פתאום אכפת לי מדברים אחרים

פעם היה אכפת לי מאלול

חודש אלול עכשיו!

איפה אני ואיפה אלול?

אני מרגישה רחוקה כל כך…

פעם הייתי מחוברת, הולכת לסליחות

אומרת תהילים יומי, מקבלת על עצמי קבלות…

והיום אני מרגישה שבקושי יוצא לי “מודה אני” מהפה

וקשה לי מול ריבונו של עולם

בכל כך הרבה חזיתות…”

כאב, אשמה, בושה, כעס ביקורת

כבר אמרנו?

….

חלפה שנה

חגית עברה שנה משמעותית בהתפתחות שלה

שנה שבה הגיעה פעמיים בשבוע לטיפול

בהקשבה פנימה

שנה מאתגרת של התעמתות

עם הדברים המאיימים ביותר בחייה

שבה הגיעה לטיפול שוב ושוב

בלי לוותר

גם כשהיה קשה להגיע מכל הסיבות שבעולם

היא באה, ודיברה ופתחה ונלחמה

חתרה דרך ימים של כאב

וחצתה דרך יבשות של אבל ועיבוד

עשתה כל מה שאפשר להקשיב לעצמה

לתקשר את זה דרך שיח

שנה של הוויה- במקום שנחווה כ”ריק”

שנה של קיום – במקום שנחווה כחרדה

תמיד מרגש אותי מאד

לחוות עם אדם

תהליך של חזרה הבייתה

תהליך של בניית החוויות העמוקות ביותר בהווית האדם

זה תמיד מזכיר לי התבוננות בפנים מתוקות של תינוק רך

ומבט עמוק לתוך עיניו

הרגע המרגש שחווים אותו ואת אישיותו המניצה

מגלה לנו טפח ומכסה טפחיים

אודות הישות הזעירה השוכנת לה בפנים…

ד”ר דניאל סטרן (פסיכיאטר ופסיכואנלטיקן)

מכנה את ההתהוות הזו : “העצמי המנץ” Emergent Self

או העצמי ה”מפציע”

הכוונה היא לאישיות שמבצבצת כבר בשלב הינקות

כשעוקבים בזהירות אחרי הסימנים של התינוק

אפשר למצוא ביטויים רבים לעצמיות שלנו מינקות

וליכולת שלהם לעשות אינטגרציה בין גירויים

(מה שחשבו בעבר שהם לא מקשרים ביניהם)

אינטגרציה זו משמעותית כדי לפתח תחושת קיום

ולהפעלת מנגנונים פסיכולוגיים שלנו

אחד המנגנונים הנפשיים שמסייעים לנו

דניאל סטרן מכנה: “מבעים רגשיים של חיוניות”

החיוניות הנפשית של התינוק מתפתחת דרך הטיפול האימהי

והאינטראקציה עימה

לכן מאחורי הקלעים של חדר הטיפולי

ייקח אותנו לעיתים קרובות ליחסים ראשוניים

עמוקים ומשמעותיים

שאין בהם “היגיון” של יחסים אחרים

מדובר בקשר שקשור באופן ישיר בהיווצרות העצמי שלנו

(לכן גם אי אפשר לענות באופן כללי או שטחי

מה נכון ולא נכון לגבי סיטואציה טיפולית)

זה עמוק ממה שאפשר להסביר גם בשעות רבות

וזו חוויה שאפשר להמשיך לחקור ולפתח עוד ועוד

(וכמובן את בהחלט מוזמנת לקורס יחסי אובייקט

ולקורס פסיכולוגיה של האישיות לשמוע על זה עוד…)

והשנה – אלול תשפ”ה בפתח

לפני כמה ימים חגית הגיעה לקליניקה

ועיניה הנוצצות מביטות אלי

מבעד לאישיותה המבצבצת

והיא אומרת לי ברגש

“חנה!! תקשיבי!!

זה אולי נראה לך שהלכתי אחורה השנה

מבחינה רוחנית

אולי זה נראה ככה מבחוץ בדברים הטכניים…

אבל אני יכולה לומר לך משהו אחד ברור לי:

השנה אני מרגישה מוכנה לאלול באמת!!!

השנה אני כל השנה התכוננתי!!

מה שאני עושה כל יום וכל דקה

וגם איתך כאן בחדר

זה להכין את הכלי שלי

זה להכין את עצמי

להיות עצמי

והרי אלול –”

היא עצרה לרגע לשאוף אוויר בעיניים עצומות

כשפתחה אותן ראיתי שעכשיו עיניה היפות עמוסות במים שקופים כאלה

שנובעים ברגעים שהנפש חווה משהו עוצמתי –

“הרי אלול..” היא המשיכה,

“זה – אני לדודי ודודי לי

וכל השנה אני מכינה את עצמי לזה

אני מכינה את ה- “אני”

אני מרגישה פתאום חיה, וקיימת

חושבת לעומק, חווה את עצמי

מה שחשבתי שאני פעם

היה התדמית שלי

פעם לא בחרתי באמת ולא חייתי באמת

לא חוויתי את עצמי בכלל

עכשיו אני לומדת לחיות את ההוויה שלי

וזה מרגש חנה!!!!

אני !!!!

לדודי

אני אני אני אני

אני חושבת פתאום שכל הקשר שלי עם בורא עולם

כל כך העמיק

ככל שאני מחוברת לעצמי יותר

אני יכולה להתחבר יותר אליו…..”

זו הייתה חוויה עוצמתית

הייתי עם חגית

והתרגשתי כל כך

עכשיו גם לי קצת מאתגר

להתבונן בעיניים הנוצצות שלה

מבעד לנוזל השקוף שהתחיל להצטבר בעיניי

נשמתי עמוק והודיתי לאלוקים על הזכות הזו

לחוות שוב ושוב את הקסם הזה

של העצמי המנץ עם המטופלות המדהימות שלי

כאני חווה את מי שהן באמת

את האישיות שלהן שבאה לידי ביטוי

הרצונות, התחושות, החוויות

והקיום

אני מרגישה זכות עצומה

ללוות אותן בתהליך הזה

“לגדל” נפשית אותן

הזכרתי כאן לא פעם שטרם זכיתי לגדל – בנים ובנות משלי

(חנה שיינא בת אסתר)

וזכיני לגדל

לגדל את עצמי ואת ה”עצמי”

את העצמיות של המטופלות שלי

של התלמידות שלי

כי בתוך העצמיות שלנו

בתוך הנשמה

יש חלק אלוק

יש חיבור אלוקי

וכשיש חיבור אליך רבונו של עולם

יש דבר שחסר בעולם הזה?

לזאת אני קוראת רווחה נפשית

אני לדודי – משמע אני ישנו

משמע אני קיים

מודה אני לפניך

מלך חי וקיים!!!

חודש טוב ומבורך

ושנה טובה ומתוקה!

חנה ביין

(מתוך פוסט לקהילת מכון מפגש, אלול תשפ”ד)

הפוסט אני לדודי משמע אני ישנו הופיע לראשונה ב-חנה ביין - מפגש.

מה הקשר בין מטרנה לאלול?

תשובה:

אם היה יוצא כרוז עם פרסומת לאלול

זה היה כמו הפרסומת של המטרנה

אלול – הכי קרוב לאבא !!

אבל עכשיו כשאלול כאן

לא כולנו יודעים מה לעשות עם הרגשות שהוא מעורר בנו…

לא כולם מגיבים כמו תינוק שש לקראת בקבוק המטרנה שלו…

והרי – אלול זה הכי קרוב לאבא?

מה זה עושה לנו ה”קרוב” הזה?

שמחה?

פחד?

התרגשות?

כאב?

לעיתים קרובות

המקום ה”קרוב” מעורר בנו פחד

פחד להיות חשופים

פחד שיראו את החולשות שלנו

פחד לגלות שאנחנו לא מושלמים

פחד מנטישה, ביקורת אכזבה או כישלון

והרבה מאיתנו משליכים על הקב”ה

האבא הגדול שלנו את הפחד הזה

שאולי אבא לא יהיה מרוצה ממני הפעם

ואולי אבא לא שמע אותי בשנה שעברה

כי איפה הייתי אז … ואיפה אני היום…

ואיזו בושה ששוב אני מתמודדת עם אותם דברים

ואולי פחד מפני השנה החדשה

פחד שלא ננצל את הימים הגדולים הללו כמו שצריך…

בפסיכולוגיה עוסקים הרבה ביכולת הנפשית

להיות בקשר קרוב

קשר אינטימי – באנגלית INTIMACY

פירוש – IN TO ME SEE

אינטימיות היא קרבה רגשית עמוקה

היא כרוכה באמון ובנכונות לחשוף את עצמי בפני אדם אחר

להראות לו את תוכי כפי שאני

ולנהל דיאלוג הדדי פתוח ועמוק

גם על נושאים לא נעימים

באופן מפתיע היכולת להיות באינטימיות

מהווה מקור לעונג ותחושת אהבה וסיפוק

על אף היותה דורשת משאבים נפשיים רבים

היכולת לשתף במקומות הכי עמוקים

מרפאית את הנפש

על מנת לחוות שם חוויה מקבלת ובטוחה

זו חוויה ראשונית עמוקה ובסיסית

שכולנו שואפים אליה

כגמול עלי אימו

כשהתינוק חווה התקשרות בטוחה

הוא לא דואג שאימא לא תטפל בו

הוא לומד להרגיש בטוח בעריסה… בלול

וכמו עכשיו, באלול

נהרהר איזה דפוס התקשרות יש לנו מול הקב”ה?

האם אנחנו מרגישים בטוח שם?

ומה אפשר לעשות כדי לחזק את הקשר?

איך מייצרים אינטימיות?

איך נוכל באמת לשמוח ולהרגיש הכי קרוב ובטוח?

יש כמה וכמה מרכיבים ליצירת אינטימיות:

• חשיפה עצמית
• כנות ואותנטיות
• זמן שהייה משותפת יחד
• חשיבה אחד על השני
• ידע האחד על השני
• אמון האחד בשני
• יכולת לשוחח גם על רגשות לא נעימים
• שיתוף במה שמרגישים באמת כאן ועכשיו
• חיבור ואהבה…

היכולת הנפשית להיות בקשרים קרובים

היא יכולת קריטית וחיונית לאיכות החיים שלנו

והיא יכולת הנדרשת ממטפלים

על מנת שיוכלו ליצור מרחב בטוח לריפוי בטיפול

זה המרחב בו מתרחש הריפוי הטיפולי

לקשר עמוק יש יכולת מופלאה לרפא את הנפש

ליצוק ביטחון, שלווה, עומק וחוויה קיומית טובה

להחליף היעדר ביטחון – בעוצמה

חרדה – בשלווה

ולהפוך תחושות ייאוש וריק למשמעותיות

אנחנו מלמדים את הנושא כל הזמן דרך הקורסים השונים

העוסקים ביחסי אובייקט וביחסים אינטרסובייקטיבים

במידה ואת עוסקת במקצוע טיפולי

ומעניין אותך ללמוד את הנושא לאשורו מוזמנת ליצור קשר

שמעתי לא פעם מתלמידות

שמה שעשה להן שיעור פסיכולוגיה אחד

לא עשו להן מאה שיעורי יהדות- מבחינת החיבור לקב”ה

וזאת מהסיבה שבשיעורים הן הרגישו שהתחברו פתאום לעצמן

בצורה עמוקה יותר מתמיד

ואם יש לי את עצמי בתחושת קיום עמוקה

גם הקשר עם הקב”ה

התפילות

החיבור אליו

הכל מעמיק בעצם

ולכן העבודה מתחילה ביכולת שלנו להיות

להרגיש את עצמינו

ועכשיו יש כוח מרפא בזמן הזה

חודש שלם בעל אפקט מדהים

הרי השם קרוב לכל קוראיו תמיד

לכל הקוראים לו באמת

בכנות מלב גדוש ומחובר

ובאלול החיבור עוצמתי מתמיד

הוא מגיע הכי קרוב שיש

כי אלול זה הכי קרוב לאבא

אז כנסי לים האהבה הזה שלו

בחרי לך איזה כלי לחיזוק האינטימיות

אולי חשיפה עצמית? ולספר לו הכל הכל הכל?

אולי להרהר בו ולחשוב על השם?

אולי זמן משותף שלכם יחד?

לצאת לבלות איתו?

או אולי לפתוח הפעם נושאים רגישים?

כאלה שלא העזת לומר עד היום?

או ללמוד על השם?

הרי כאמור ידע על השני מייצר חיבור…

וכמו שכותב הראב”ד שאפשר למצוא את השם במחשבות שלנו

“וראשון לכל הראשים שידע האדם את יוצרו

ויכיר את בוראו ואם הוא נעלם מעיני כל חי

אך הוא נמצא בלבבות ונגלה ונגלה במחשבות…”

הוא כבר כאן …

הוא לא עולה כמו פגישה טיפולית

והוא זה שעומד מאחורי כל ריפוי

קחו לכם זמן יחד

לכבוד החודש הקרוב הזה

להתקרב גם את

מאחלת לך חוויה מלאת אהבה וסיפוק

וחודש של קירבה מדהימה לדודך

חנה ביין
ומשפחת מכון מפגש

(מתוך פוסטים לקהילת מכון מפגש, אלול תשפ”ג)

הפוסט איך יוצרים אינטימיות? על אלול וטיפול.. הופיע לראשונה ב-חנה ביין - מפגש.

אפשר לחשוב שהוא טיפשי או משעשע,

אני ראיתי בו מסר עמוק:

בסרטון ילד שואל 2 מבוגרים:

מהו ההבדל בין “כאן” ל”שם”?

אני לא יודע מה זה “כאן”

ובעצם אני גם לא יודע מה זה “שם”

“בסדר נעזור לך” ענו לו

אחד מהמבוגרים הלך לצד השני

והמבוגר השני נשאר ליד הילד ומסביר לו:

“תראה הוא הולך לשם”

והנה אנחנו נשארנו כאן

והוא שהלך לשם- נמצא שם..”

“אני רוצה להיות שם”

אמר הילד

“אז לך אליו”

הילד הולך ומגיע למבוגר שהתרחק

“הגעתי כבר לשם”?

שאל את המבוגר

“לא ילד, אתה כאן”!

שוב אני כאן??

אבל רציתי להיות “שם”!!

רציתי להיות “שם”!!

“אבל עכשיו אתה איתי כאן”

ענה המבוגר מהקצה השני

“טוב אם אתה רוצה להיות שם

תחזור לנקודה הקודמת- שם

איפה שהיית קודם עם החבר שלי”

הילד חוזר ושואל בתמימות

אני כבר “שם”?

“לא ילד אתה כאן”

אבל איך זה יתכן?

רציתי להיות שם!!

רציתי להיות שם!!!!!

הקטע ממשיך וחוזר על עצמו

עד שהם מתייאשים ממנו מתרחקים

וצועקים עליו לעזוב

אחרי שהתרחקו ממנו צעקו

“ותישאר שם ילד”!!

“מה?

אז אני כבר שם”?

הילד שהיה על סף בכי

התחיל לצהול ולשמוח

(עד שחבר שלו בא ואמר לו

היי, מה אתה עושה כאן?… ונופלות פניו בשנית…).

עד כאן הסרטון.

בחודש האחרון אני שומעת כל הזמן את המתח הזה

בין המקום שלנו כאן למקום שלנו שם

כי אם נסתכל רגע על ראש השנה

נראה שהיו לנו החלטות וקבלות טובות

אי שם בשנה שעברה…

ואיך שוב הגענו לכאן?

הרי רצינו להיות שם!!!

היו לנו תקוות

היו שאיפות

היו ציפיות

היו יעדים

…

ופתאום לפגוש את הכול שוב

והחרדות הגדולות ששנה חדשה מציפה

התקוות הגדולות שאולי לא יתממשו

הציפיות מעצמינו

הפחד לעשות טעויות

הפחד הגדול לחזור לאותה נקודה שוב בשנה הבאה

הפחד שלא נגיע ל”שם” שלנו

ונמצא את עצמינו “כאן” רחוקים כל כך מהרצוי

הפחד מאימת הדין

הלחץ לנצל את הימים

כל הפערים בין ה”רצוי” ל”מצוי”

נפערים לנו מתחת לרגליים

ובמה נחזיק חזק ולא ניפול?

הרי אם נתחיל להבין את המשמעות של היום הזה

לא נעמוד בזה מאימת וחרדת המעמד והדין…

אבל אצל הקב”ה

הדברים לא נמדדים בצורה הזו

ובמיוחד לא בר”ה

כתוב שהשם דן את האדם

“באשר הוא שם”

אומרת הגמרא (ראש השנה טז, ע”ב)

“אמר רבי יצחק אין דנין את האדם אלא לפי מעשיו של אותה שעה,

שנאמר ‘כי שמע אלהים אל קול הנער באשר הוא שם'”.

כותב רש”י בשם המדרש:

“אמרו מלאכי השרת לפני הקב”ה, ריבונו של עולם,

מי שעתידין בניו להמית את בניך בצמא אתה מעלה לו באר,

אמר להם, (בזו) השעה, (הוא) צדיק או רשע,

אמרו לו צדיק, אמר להם ‘באשר הוא שם’,

איני דן את העולם אלא בשעתו”.

ולכן

גם אם ר”ה תופס אותך לא מוכנה

ואת מרגישה שאת רחוקה כל כך מהשאיפות שלך מהיעדים

ומה “שם” שלך שאת רוצה להגיע אליו

ואולי הרגשת שאלול חמק עבר

והזדמנויות נמוגו לך מבין האצבעות

השעון מתקתק והיעד מתרחק…

דעי לך

שאת יכולה לקנות עולמך בשעה אחת

אם ביום הזה עצמו – תהיי שם

צריך אותך ביום הזה מכוונת ומחוברת לעצמך

רוצה להגיע לשם?

תהיי כאן!!

תהיי בראש השנה במקום הנכון

ברצונות, במחשבות, בתפילות

אל תפסיקי לבקש על ה”שם” שלך

לבקש על הקשר עם השם

ועל המלכות שלו בעולם

על הכוחות ועל המטרות והשאיפות

למענך אלוקים חיים

ולא זו לא תחפושת

זה יום שאם את צדיקה בו

זוהי מהותך

זה יום של גילוי הפנימיות שלא תמיד אנו מצליחות

ואפילו דנים אותך כך

באשר את – שם

אז תהיי כאן –

כפי שאת חולמת להיות שם

מאחלת לך שנה פורייה

שנת גאולה וישועה לכלל ולפרט

שנה של פריצת דרך משמעותית

ימלא השם משאלות ליבך לטובה

ותראי ס”ד ברוחנית ובגשמיות ועל כל צעד ושעל

בהזדמנות זו תודה מקרב לב

לכל קהילת הקוראות של מכון מפגש

המשובים החמים שלכן תמיד

במייל ובמפגשים פנים אל פנים

נותנים כל כך הרבה כוח

להמשיך לייצר תכנים מכל הלב

יה”ר שנזכה לשנה טובה ומתוקה

ולעשות נחת רוח ליוצרינו!!

חנה ביין

ומשפחת מכון מפגש

הפוסט איך הגעתי ל”כאן”? (מסר ראש השנה תשפ”ד) הופיע לראשונה ב-חנה ביין - מפגש.

סדר בכל הדברים שלא מובנים לך עדיין
לילה שבו אנחנו מגיעים להכרה בגדלות השם
השם הרי יכול להוציא את כולנו ממצרים בבת אחת
אבל הוא בחר להעביר אותנו מסע
דרך כל מכה ומכה – השם מראה לנו את ידו החזקה
וכל סיפור יציאת מצרים וההליכה במדבר
לומדים אמונה שוב ושוב ושוב
לועסים את לחם האמונה הזה, לחם העוני

ולמי אין איזה “עוני” בחיים?
איזה מצרים, איזה מיצר?
איזה ים סוף או מדבר?

בא פסח ואומר לנו
תבינו שהעוני שלכם לא מגיע סתם כך
אין איזו פשלה
ממדבר מתנה
האתגר המדבר
הוא בעל משמעות עצומה

את מבינה אילו מתנות יצאו לך מן המיצר?

את מבינה שזה הפך אותך למי שאת?

למה שאת?

שזה מסע שמיימי ואלוקי

שמוביל אותך בדיוק לאן שאת צריכה להגיע?

להאמין בשם

להאמין בדרך, במסע

אם אנחנו מבינים שכל מיצר

הוא חלק בלתי נפרד מהתהליך

במדעי ההתנהגות האפקטיבית

יש מושג שנקרא: “להיכשל קדימה”

הכוונה היא שבכל תהליך של הצלחה וכל השגה וכל דבר טוב שאנחנו משיגים

כדי שנעריך ונהנה ונגיע בכלל לתוצאות מדהימות

צריך את סך כל הדרך,

כולל הקשיים, כולל הכישלונות.

גאולה גדולה צומחת מתוך גלות

ואנחנו יכולים להזכיר לעצמינו

כשרואים גלות כל כך קשה

כי יהיה החושך סיבת האורה

אם יש כזו גלות

בוודאי שיגיע כזה אור גדול

ככה מגיע ליל הסדר

לסדר לנו את החיים

לילה של גאולה

לילה שראינו בחוש שהשם בחר בנו !!!

(1 מתוך 499 – עייני במאמר מפסח פ”א- מצ”ב קישור לאתר)

לילה שבו השם פסח עלינו – לטובה

לילה שבו את יכולה לגלות

שהגלות עצמה היא בעצם גאולה

סיפרה לי מטופלת שיש לה ילד רגיש לגלוטן

שהוא רגיל שפוסחים עליו

כי תמיד כל עוגה שמחלקים לא רלוונטית לו

ובאחד הימים מאד ריגש אותה

שאחד התלמידים הביא לכיתה ליום הולדתו עוגה ללא גלוטן

חשבתי כמה קשה לילד הזה

וכמה קשה לאימו

וכמה פעמים ילדים מבקשים מאיתנו משהו

שאנחנו לא רוצים לתת להם כי זה לא טוב להם

כי זה מסוכן

הם יכולים להרגיש מקופחים

אבל אבא יודע שזה לטובתו…

כי ק-ל אמונה ואין עוול

הכל מדויק מכוון בדיוקי דיוקים

שאין לנו אפשרות להבין עד כמה

היש שמחה גדולה מזו?

להרגיש בידיים כל כך בטוחות ומגנות

כל כל חזקות ומשמחות

לדעת שהשם בחר בנו

בכל אחת מאיתנו

להעביר אותנו מסע חיים מגדל

לראות את עצמך כאילו יצאת!!!

נבחרת!!

המסע שלך כל כך מכוון!!

אפשר לרקוד ולשיר

לבכות ולהודות

על כל החסר

על כל החסד

על מסע חייך

ועל חלומותייך

קומי לך בת חורין!!

ותהיי בת חורין מדאגה

אין גדול ממי שמוביל אותך…

ואת תמיד מוגנת ואהובה

פסח כשר ושמח
לתוכן נוסף מוזמנת להצטרף לתפוצה שלנו

הפוסט ממדבר – מתנה הופיע לראשונה ב-חנה ביין - מפגש.

הפוסט למה אנחנו צריכים את הרגשות השליליים שלנו? הופיע לראשונה ב-חנה ביין - מפגש.