“תקשיבי”
היא אומרת לי
“הם משתפים אותי בדברים גדולים וקטנים
ואני פשוט לא יודעת מה אני אמורה לענות…
את מטפלת…בטח יש איזו נוסחה מה שצריך לומר
תוכלי ללמד אותי כמה שורות מה “ספר של המטפלים”?

“מה את כן אומרת להם”
שאלתי
“אני אומרת להם שאני מבינה אותם”

“ואת מבינה אותם”?
“לפעמים”

“אז למה שלא ננסה לעבוד על זה
כי בינינו זה לא משנה מה תגידי
מה שישנה זה מה תרגישי
אם תצליחי להרגיש חיבור לילדים האלה
להתחבר באמת מה עובר עליהם
איך החיים נראים מהעיניים שלהם
מהם הדאגות שלהם
הרצונות שלהם, החלומות, והפחדים
מהם הרגעים היפים שלהם ביום
ומה הכי הכי כואב להם בסתר ליבם…
כשחושבים עליהם – ומתחברים אליהם
זה כבר יביא לך את המילים הנכונות”

“וואו” היא אמרה
“לא חשבתי על זה כך
באמת זה חזק ולא מורכב כל כך…”

נזכרתי שבאותו שבוע בדיוק
מטופלת אמרה לי את אותו הדבר
היה רגע בטיפול שאמרתי משהו משמעותי
משהו שהרגיש אולי קרוב יותר מתמיד
ואז המטופלת אמרה לעצמה (ולי אח”כ)
“בטח היא לא מתכוונת לזה באמת
זו העבודה שלה להגיד את זה
זה כתוב בספר של המטפלים…”
כשהיא אמרה לי את זה
העיניים שלנו נפגשו
ומה שהיה שם לא היה כתוב בשום ספר של מטפלים
היא הרגישה את זה
וגם אני

הרי בוודאי שאם היו ניסוחים ש”נכון לומר אותם”
היה אפשר לטפל באמצעות בינה מלאכותית
לא היה צריך אותנו, בני האדם
אבל האמת היא שאין תחליף לרגשות אנושיים
ומה שעושה את העבודה
ברוב המקרים זה העבודה של הלב
היכולת להרגיש
להתחבר
לראות את השני
להכיל אותו
לאהוב אותו
כל כך הרבה פעמים שאני מוצאת את עצמי
מול אנשים שמבקשים עצה/ שיתוף
ולא  בטיפול, בחיים עצמם
וכל מה שאני יכולה לעזור להם באותו רגע
זה לאהוב אותם
לאהוב באמת
ולעזור להם לאהוב את עצמם
ואם זה אמיתי ועמוק
זה עובד כמו קסם
ומבחינתי זה כמו לדבוק במידותיו של הקב”ה
שכולו ים של אהבה חסד ורחמים
כמו שאמרנו מקודם
אם היה מתכון טכני לפתרונות לכאבים של בני האדם
היו ממציאים רובוטים באמצעות בינה מלאכותית
אבל אין דבר כזה

מה כן?
“בינה מלכותית”

יום כיפור – יום מספירת ה”בינה”

כתוב בספרים הקדושים
שהחטאים והעוונות יוצרים מסך – מחיצה על האדם
ויוצרים “חיצוניים” מעין מלאכים, כוחות
שיונקים את השפע שאמור להגיע אל האדם
וניזונים מזה מכוח העבירות שעשה
ויש לנו מתנה שקיבלנו שנקראת תשובה
שאפשר כל השנה לשוב בתשובה
ובפרט ביום הכיפורים בו יש מושג של כפרה
מה שאין כל השנה
כדי לבטל את ההשפעות של אותם מלאכים שליליים
שהם התוצאות של העבירות שלנו
צריך להעלות את הדינים למעלה
ולעשות תיקון עמוק – מעין טיפול “שורש”
השורש הזה מיוחס לספירת ה”בינה”

זה נקרא המתקת הדינים בשורשם
ה”מלכות” היא כנגד העולם הגשמי, העשייה
וה”בינה” – זה העולם הרוחני בו מקור השפע של הנשמות שלנו
כל השנה אנחנו נמצאים ב”מלכות” ושואפים מה”בינה”
אבל יש יום אחד בשנה בו אנחנו טובלים בתוך הבינה
ביום הכיפורים אדם נכנס לתוך השפע עצמו
למקום גבוה שעוטף את כל ישותו
כמו לחזור למקור של הנשמה
למקור של הרצון שלנו
למקום הטהור לפני החטא ולפני היצר הרע
יש בכיפור אפשרות להתנתק ולהתנקות מכל הרע

כמובן שהדברים עמוקים וגדולים
ואי אפשר לעמוד על עומק
אבל גם ככה מהקצת שאנחנו מבינים
אפשר לקבל חלישות הדעת
מה נכון להגיד ברגעים הללו?

מה צריך לעשות?

ב”ה יש לנו סדר תפילה ונוסחים שיש בהם עניינים גדולים מאד
וב”ה שיש לנו הלכות ברורות ליום הכיפורים בעצמו
כיצד לנהוג בכל פרט ופרט
צריך לחזור בתשובה
צריך להתפלל
ועדיין
חשוב לזכור
רחמנא ליבא בעי
העיקר הכוונה
מה שנרגיש
מה שנחשוב
כמה שנתחבר
זה משמעותי מאד!

ולזכור שהשם אוהב אותנו אהבה גדולה ויתרה
כל המהות של היום הזה

יום הכיפורים, זה יום טוב שניתן לנו במתנה אדירה
לאפשר לנשמות שלנו לשוב אליו באמת
להיטהר, לחזור לשורש
איך אפשר להתחבר ולהרגיש את הרגשות הנכונים?
לכל אחת יש את הדרך שלה
יש כאלה שעוזר להן ללמוד את הפירוש של המילים של התפילה
או להתפלל ממחזור עם פירושים
יש כאלה שעוזר להן לשיר את הפיוטים
לחשוב על מלכות השם בעולם
לשמוע / לקרוא ועדים ושיעורים
ללמוד את ההלכות של היום הזה
להוסיף צדקות וחסדים
להתפלל גם במילים שלנו
לחזור לרצון הפנימי ביותר שלנו
לזכור מי אנחנו באמת
ומה אנחנו רוצים באמת

מאחלת לך ים של אהבה

ביום הכיפורים ובכל השנה כולה!!

גמר חתימה טובה!

***

 לי באופן אישי מאד עוזר לשמוע שיעורים ולקרוא עלונים ולכן מידי שנה אנחנו שולחים בתפוצה של מכון מפגש חומרים על ענייני דיומא שמתעדכן מידי שנה בשנה מוזמנת להירשם לקבלת תוכן תורני מכאן  

הפוסט מה “נכון” לומר במצבי סיכון? בינה מלאכותית או מלכותית? (מסר ליום כיפור- תשפ”ד) הופיע לראשונה ב-חנה ביין - מפגש.

שנה שעברה כתבתי את הפוסט קומי לסליחות (מופיע גם כאן באתר)
שם אני כותבת על לסלוח,
לעשות תהליך של פיוס עם עצמי
של “תשליך” מכל מה שצריך להשליך.

קיבלתי עליו תגובות רבות מכן, גם השנה.
שאלה אותי מישהי
חנה, איך את יכולה לכתוב שם בקטע?
“סלחי לגורלך”
אם את מרגישה שיש ניסיונות וקשיים גדולים?
החיים פשוט מרגישים לא הוגנים לפעמים!

איך אפשר לסלוח לו, לגורל?
יש מצבים שאת אומרת, הגורל פשוט אכזר!

מספרים על אחת שישנה הרבה בראש השנה
ולא ממש פחדה שהמזל של יישן השנה
“כי עם מזל כזה, עדיף שישן…” (סמיילי עצוב או קורץ?) 

אבל באמת שהשאלה הזו תפסה אותי
ביני לבין עצמי שאלתי בכנות:
האם אנחנו סולחים לגורלנו ומנת חלקנו? 
גם כשהיא מרגישה דלה, ריקה וחסרה? 

עוד יותר שאני פוגשת כל יום נשים
שאין לי מושג איך הן מחזיקות מעמד יום יום
ומצליחות “לסלוח לגורלן”
ומה יכול לעזור, מול כל כך הרבה מקרים כאלה?

פעם הוזמנתי להרצות בשבת מירון,
לדבר בפני קהל גדול של בחורות
ביקשו ממני לתת “טיפים” מעולם הטיפול
להתמודדות עם ניסיונות החיים.

גם אז מצאתי את עצמי חושבת וחושבת
ובאמת שיש אינספור כלים…
במה אבחר?

“אבל בפועל חנה”,
שאלתי את עצמי,
“כשאת עומדת מול מקרה איום ונורא
מה נותן לך כוח”?

**

יום אחד נסעתי לים
בתוך כל העומס לקחת כמה דקות פיסת חוף
והרהרתי בדברים
פתאום התנגנה התשובה במוחי במנגינה מוכרת.

אומרים כיפור את הפיוט המרגש:
כי אנו עמך- ואתה אלוקינו
אנו בניך – ואתה אבינו
ממשיך הפיוט
אנו נחלתך – ואתה גורלנו
אתה השם הגורל שלי
אתה השם המזל שלי
ושל כל אחת ואחת מאיתנו
זה בורא עולם
הכול זה רק הוא

עולם לשון היעלם
אין עולם בכלל
זה הבל ושקר!
יש משהו טוב נעלם
יש סיבה נעלמת
יש מהלך נסתר

ואם אני נשארת בתפיסה
שיש איזה גורל ביד עלומה
אולי חס וחלילה
אני עוד עלולה למצוא את עצמי
שעיר המשתלח….
אם אני מרגישה ביד הגורל—
אז מה אני שעיר לעזאזל?
ועלה הגורל = קודש להשם

אני מאמינה
שזו בחירה שלנו
להעלות את עצמינו
ואת גורלנו להבנה
שאנחנו קודש להשם
שאנו נחלתך ואתה גורלנו

וכל מה שהשם רוצה מאיתנו זה להיות קודש אליו
שנבין שהוא עשה עושה ויעשה לכל המעשים
שנבין בחוש שהוא טוב ואין עוול
וכל מה שנבקש –למענך אלוקים חיים

כי באמת שאין לנו אפשרות להחזיק מעמד בגלים הסוערים
שאנחנו לא מרגישים מושגחים
שנדמה לנו שיש איזה גורל שיקבע
מי ילך לעזאזל
ומי תזכה להיכנס בארמונו של מלך…

ואם תשאלי אותי :
אבל גם השעיר להשם נשחט
אז מה ההבדל?

התשובה היא:
השעיר זוכה להקריב את חלבו ודמו

אם תרשו לי :
את עצמיותו
את רצונותיו
את תוכניותיו
ולהקדיש את עצמו להשם

מסכימה איתי שזה סיפור אחר?

לעומת השיער לעזאזל שמרגיש שהוא נדחף
ככה לא מוכן, אחורנית
ומתפרק איבר איבר
ומתגלגל מראש ההר
(וזה בסדר אם את מרגישה גם ככה לפעמים, זה קורה לכולנו

 הלוואי שנזכה השנה לעמוד בבית המקדש
לזכות לראות את השעיר הרך הזה
ולבקש מהשם
עזור לי להיות קודש להשם
לעשות רצונך בלבב שלם

כי רוב השנה אנחנו שולחים את עצמינו לעזאזל
עזור לי השם
לרצות השנה את מה שאתה רוצה בשבילי
ותן לי כלים וכוחות לקדש את הכול למענך !

עשה למענך
אם לא למעננו
עשה למענך
והושיענו !!!

גמר חתימה טובה!

הפוסט מה אני שעיר לעזאזל? (מסר ליום כיפור) הופיע לראשונה ב-חנה ביין - מפגש.

אבל כמעט כולן מבקשות להרגיש טוב יותר

רק מה לעשות שיש רגשות אשמה

בושה, כעס, ביקורת וחוסר ביטחון?

מה לעשות כשיש תחושת ריקנות?

או כשאין מוטיבציה?

אני זוכרת את חגית בשנה שעברה באלול תשפ”ג

מלאת אשמה וכאב

מביטה בי ואומרת לי:

“את בטוחה שזה נורמלי מה שקורה לי?

אני מרגישה שאני רק הולכת אחורה

פתאום אכפת לי מדברים אחרים

פעם היה אכפת לי מאלול

חודש אלול עכשיו!

איפה אני ואיפה אלול?

אני מרגישה רחוקה כל כך…

פעם הייתי מחוברת, הולכת לסליחות

אומרת תהילים יומי, מקבלת על עצמי קבלות…

והיום אני מרגישה שבקושי יוצא לי “מודה אני” מהפה

וקשה לי מול ריבונו של עולם

בכל כך הרבה חזיתות…”

כאב, אשמה, בושה, כעס ביקורת

כבר אמרנו?

….

חלפה שנה

חגית עברה שנה משמעותית בהתפתחות שלה

שנה שבה הגיעה פעמיים בשבוע לטיפול

בהקשבה פנימה

שנה מאתגרת של התעמתות

עם הדברים המאיימים ביותר בחייה

שבה הגיעה לטיפול שוב ושוב

בלי לוותר

גם כשהיה קשה להגיע מכל הסיבות שבעולם

היא באה, ודיברה ופתחה ונלחמה

חתרה דרך ימים של כאב

וחצתה דרך יבשות של אבל ועיבוד

עשתה כל מה שאפשר להקשיב לעצמה

לתקשר את זה דרך שיח

שנה של הוויה- במקום שנחווה כ”ריק”

שנה של קיום – במקום שנחווה כחרדה

תמיד מרגש אותי מאד

לחוות עם אדם

תהליך של חזרה הבייתה

תהליך של בניית החוויות העמוקות ביותר בהווית האדם

זה תמיד מזכיר לי התבוננות בפנים מתוקות של תינוק רך

ומבט עמוק לתוך עיניו

הרגע המרגש שחווים אותו ואת אישיותו המניצה

מגלה לנו טפח ומכסה טפחיים

אודות הישות הזעירה השוכנת לה בפנים…

ד”ר דניאל סטרן (פסיכיאטר ופסיכואנלטיקן)

מכנה את ההתהוות הזו : “העצמי המנץ” Emergent Self

או העצמי ה”מפציע”

הכוונה היא לאישיות שמבצבצת כבר בשלב הינקות

כשעוקבים בזהירות אחרי הסימנים של התינוק

אפשר למצוא ביטויים רבים לעצמיות שלנו מינקות

וליכולת שלהם לעשות אינטגרציה בין גירויים

(מה שחשבו בעבר שהם לא מקשרים ביניהם)

אינטגרציה זו משמעותית כדי לפתח תחושת קיום

ולהפעלת מנגנונים פסיכולוגיים שלנו

אחד המנגנונים הנפשיים שמסייעים לנו

דניאל סטרן מכנה: “מבעים רגשיים של חיוניות”

החיוניות הנפשית של התינוק מתפתחת דרך הטיפול האימהי

והאינטראקציה עימה

לכן מאחורי הקלעים של חדר הטיפולי

ייקח אותנו לעיתים קרובות ליחסים ראשוניים

עמוקים ומשמעותיים

שאין בהם “היגיון” של יחסים אחרים

מדובר בקשר שקשור באופן ישיר בהיווצרות העצמי שלנו

(לכן גם אי אפשר לענות באופן כללי או שטחי

מה נכון ולא נכון לגבי סיטואציה טיפולית)

זה עמוק ממה שאפשר להסביר גם בשעות רבות

וזו חוויה שאפשר להמשיך לחקור ולפתח עוד ועוד

(וכמובן את בהחלט מוזמנת לקורס יחסי אובייקט

ולקורס פסיכולוגיה של האישיות לשמוע על זה עוד…)

והשנה – אלול תשפ”ה בפתח

לפני כמה ימים חגית הגיעה לקליניקה

ועיניה הנוצצות מביטות אלי

מבעד לאישיותה המבצבצת

והיא אומרת לי ברגש

“חנה!! תקשיבי!!

זה אולי נראה לך שהלכתי אחורה השנה

מבחינה רוחנית

אולי זה נראה ככה מבחוץ בדברים הטכניים…

אבל אני יכולה לומר לך משהו אחד ברור לי:

השנה אני מרגישה מוכנה לאלול באמת!!!

השנה אני כל השנה התכוננתי!!

מה שאני עושה כל יום וכל דקה

וגם איתך כאן בחדר

זה להכין את הכלי שלי

זה להכין את עצמי

להיות עצמי

והרי אלול –”

היא עצרה לרגע לשאוף אוויר בעיניים עצומות

כשפתחה אותן ראיתי שעכשיו עיניה היפות עמוסות במים שקופים כאלה

שנובעים ברגעים שהנפש חווה משהו עוצמתי –

“הרי אלול..” היא המשיכה,

“זה – אני לדודי ודודי לי

וכל השנה אני מכינה את עצמי לזה

אני מכינה את ה- “אני”

אני מרגישה פתאום חיה, וקיימת

חושבת לעומק, חווה את עצמי

מה שחשבתי שאני פעם

היה התדמית שלי

פעם לא בחרתי באמת ולא חייתי באמת

לא חוויתי את עצמי בכלל

עכשיו אני לומדת לחיות את ההוויה שלי

וזה מרגש חנה!!!!

אני !!!!

לדודי

אני אני אני אני

אני חושבת פתאום שכל הקשר שלי עם בורא עולם

כל כך העמיק

ככל שאני מחוברת לעצמי יותר

אני יכולה להתחבר יותר אליו…..”

זו הייתה חוויה עוצמתית

הייתי עם חגית

והתרגשתי כל כך

עכשיו גם לי קצת מאתגר

להתבונן בעיניים הנוצצות שלה

מבעד לנוזל השקוף שהתחיל להצטבר בעיניי

נשמתי עמוק והודיתי לאלוקים על הזכות הזו

לחוות שוב ושוב את הקסם הזה

של העצמי המנץ עם המטופלות המדהימות שלי

כאני חווה את מי שהן באמת

את האישיות שלהן שבאה לידי ביטוי

הרצונות, התחושות, החוויות

והקיום

אני מרגישה זכות עצומה

ללוות אותן בתהליך הזה

“לגדל” נפשית אותן

הזכרתי כאן לא פעם שטרם זכיתי לגדל – בנים ובנות משלי

(חנה שיינא בת אסתר)

וזכיני לגדל

לגדל את עצמי ואת ה”עצמי”

את העצמיות של המטופלות שלי

של התלמידות שלי

כי בתוך העצמיות שלנו

בתוך הנשמה

יש חלק אלוק

יש חיבור אלוקי

וכשיש חיבור אליך רבונו של עולם

יש דבר שחסר בעולם הזה?

לזאת אני קוראת רווחה נפשית

אני לדודי – משמע אני ישנו

משמע אני קיים

מודה אני לפניך

מלך חי וקיים!!!

חודש טוב ומבורך

ושנה טובה ומתוקה!

חנה ביין

(מתוך פוסט לקהילת מכון מפגש, אלול תשפ”ד)

הפוסט אני לדודי משמע אני ישנו הופיע לראשונה ב-חנה ביין - מפגש.

מה הקשר בין מטרנה לאלול?

תשובה:

אם היה יוצא כרוז עם פרסומת לאלול

זה היה כמו הפרסומת של המטרנה

אלול – הכי קרוב לאבא !!

אבל עכשיו כשאלול כאן

לא כולנו יודעים מה לעשות עם הרגשות שהוא מעורר בנו…

לא כולם מגיבים כמו תינוק שש לקראת בקבוק המטרנה שלו…

והרי – אלול זה הכי קרוב לאבא?

מה זה עושה לנו ה”קרוב” הזה?

שמחה?

פחד?

התרגשות?

כאב?

לעיתים קרובות

המקום ה”קרוב” מעורר בנו פחד

פחד להיות חשופים

פחד שיראו את החולשות שלנו

פחד לגלות שאנחנו לא מושלמים

פחד מנטישה, ביקורת אכזבה או כישלון

והרבה מאיתנו משליכים על הקב”ה

האבא הגדול שלנו את הפחד הזה

שאולי אבא לא יהיה מרוצה ממני הפעם

ואולי אבא לא שמע אותי בשנה שעברה

כי איפה הייתי אז … ואיפה אני היום…

ואיזו בושה ששוב אני מתמודדת עם אותם דברים

ואולי פחד מפני השנה החדשה

פחד שלא ננצל את הימים הגדולים הללו כמו שצריך…

בפסיכולוגיה עוסקים הרבה ביכולת הנפשית

להיות בקשר קרוב

קשר אינטימי – באנגלית INTIMACY

פירוש – IN TO ME SEE

אינטימיות היא קרבה רגשית עמוקה

היא כרוכה באמון ובנכונות לחשוף את עצמי בפני אדם אחר

להראות לו את תוכי כפי שאני

ולנהל דיאלוג הדדי פתוח ועמוק

גם על נושאים לא נעימים

באופן מפתיע היכולת להיות באינטימיות

מהווה מקור לעונג ותחושת אהבה וסיפוק

על אף היותה דורשת משאבים נפשיים רבים

היכולת לשתף במקומות הכי עמוקים

מרפאית את הנפש

על מנת לחוות שם חוויה מקבלת ובטוחה

זו חוויה ראשונית עמוקה ובסיסית

שכולנו שואפים אליה

כגמול עלי אימו

כשהתינוק חווה התקשרות בטוחה

הוא לא דואג שאימא לא תטפל בו

הוא לומד להרגיש בטוח בעריסה… בלול

וכמו עכשיו, באלול

נהרהר איזה דפוס התקשרות יש לנו מול הקב”ה?

האם אנחנו מרגישים בטוח שם?

ומה אפשר לעשות כדי לחזק את הקשר?

איך מייצרים אינטימיות?

איך נוכל באמת לשמוח ולהרגיש הכי קרוב ובטוח?

יש כמה וכמה מרכיבים ליצירת אינטימיות:

• חשיפה עצמית
• כנות ואותנטיות
• זמן שהייה משותפת יחד
• חשיבה אחד על השני
• ידע האחד על השני
• אמון האחד בשני
• יכולת לשוחח גם על רגשות לא נעימים
• שיתוף במה שמרגישים באמת כאן ועכשיו
• חיבור ואהבה…

היכולת הנפשית להיות בקשרים קרובים

היא יכולת קריטית וחיונית לאיכות החיים שלנו

והיא יכולת הנדרשת ממטפלים

על מנת שיוכלו ליצור מרחב בטוח לריפוי בטיפול

זה המרחב בו מתרחש הריפוי הטיפולי

לקשר עמוק יש יכולת מופלאה לרפא את הנפש

ליצוק ביטחון, שלווה, עומק וחוויה קיומית טובה

להחליף היעדר ביטחון – בעוצמה

חרדה – בשלווה

ולהפוך תחושות ייאוש וריק למשמעותיות

אנחנו מלמדים את הנושא כל הזמן דרך הקורסים השונים

העוסקים ביחסי אובייקט וביחסים אינטרסובייקטיבים

במידה ואת עוסקת במקצוע טיפולי

ומעניין אותך ללמוד את הנושא לאשורו מוזמנת ליצור קשר

שמעתי לא פעם מתלמידות

שמה שעשה להן שיעור פסיכולוגיה אחד

לא עשו להן מאה שיעורי יהדות- מבחינת החיבור לקב”ה

וזאת מהסיבה שבשיעורים הן הרגישו שהתחברו פתאום לעצמן

בצורה עמוקה יותר מתמיד

ואם יש לי את עצמי בתחושת קיום עמוקה

גם הקשר עם הקב”ה

התפילות

החיבור אליו

הכל מעמיק בעצם

ולכן העבודה מתחילה ביכולת שלנו להיות

להרגיש את עצמינו

ועכשיו יש כוח מרפא בזמן הזה

חודש שלם בעל אפקט מדהים

הרי השם קרוב לכל קוראיו תמיד

לכל הקוראים לו באמת

בכנות מלב גדוש ומחובר

ובאלול החיבור עוצמתי מתמיד

הוא מגיע הכי קרוב שיש

כי אלול זה הכי קרוב לאבא

אז כנסי לים האהבה הזה שלו

בחרי לך איזה כלי לחיזוק האינטימיות

אולי חשיפה עצמית? ולספר לו הכל הכל הכל?

אולי להרהר בו ולחשוב על השם?

אולי זמן משותף שלכם יחד?

לצאת לבלות איתו?

או אולי לפתוח הפעם נושאים רגישים?

כאלה שלא העזת לומר עד היום?

או ללמוד על השם?

הרי כאמור ידע על השני מייצר חיבור…

וכמו שכותב הראב”ד שאפשר למצוא את השם במחשבות שלנו

“וראשון לכל הראשים שידע האדם את יוצרו

ויכיר את בוראו ואם הוא נעלם מעיני כל חי

אך הוא נמצא בלבבות ונגלה ונגלה במחשבות…”

הוא כבר כאן …

הוא לא עולה כמו פגישה טיפולית

והוא זה שעומד מאחורי כל ריפוי

קחו לכם זמן יחד

לכבוד החודש הקרוב הזה

להתקרב גם את

מאחלת לך חוויה מלאת אהבה וסיפוק

וחודש של קירבה מדהימה לדודך

חנה ביין
ומשפחת מכון מפגש

(מתוך פוסטים לקהילת מכון מפגש, אלול תשפ”ג)

הפוסט איך יוצרים אינטימיות? על אלול וטיפול.. הופיע לראשונה ב-חנה ביין - מפגש.

אפשר לחשוב שהוא טיפשי או משעשע,

אני ראיתי בו מסר עמוק:

בסרטון ילד שואל 2 מבוגרים:

מהו ההבדל בין “כאן” ל”שם”?

אני לא יודע מה זה “כאן”

ובעצם אני גם לא יודע מה זה “שם”

“בסדר נעזור לך” ענו לו

אחד מהמבוגרים הלך לצד השני

והמבוגר השני נשאר ליד הילד ומסביר לו:

“תראה הוא הולך לשם”

והנה אנחנו נשארנו כאן

והוא שהלך לשם- נמצא שם..”

“אני רוצה להיות שם”

אמר הילד

“אז לך אליו”

הילד הולך ומגיע למבוגר שהתרחק

“הגעתי כבר לשם”?

שאל את המבוגר

“לא ילד, אתה כאן”!

שוב אני כאן??

אבל רציתי להיות “שם”!!

רציתי להיות “שם”!!

“אבל עכשיו אתה איתי כאן”

ענה המבוגר מהקצה השני

“טוב אם אתה רוצה להיות שם

תחזור לנקודה הקודמת- שם

איפה שהיית קודם עם החבר שלי”

הילד חוזר ושואל בתמימות

אני כבר “שם”?

“לא ילד אתה כאן”

אבל איך זה יתכן?

רציתי להיות שם!!

רציתי להיות שם!!!!!

הקטע ממשיך וחוזר על עצמו

עד שהם מתייאשים ממנו מתרחקים

וצועקים עליו לעזוב

אחרי שהתרחקו ממנו צעקו

“ותישאר שם ילד”!!

“מה?

אז אני כבר שם”?

הילד שהיה על סף בכי

התחיל לצהול ולשמוח

(עד שחבר שלו בא ואמר לו

היי, מה אתה עושה כאן?… ונופלות פניו בשנית…).

עד כאן הסרטון.

בחודש האחרון אני שומעת כל הזמן את המתח הזה

בין המקום שלנו כאן למקום שלנו שם

כי אם נסתכל רגע על ראש השנה

נראה שהיו לנו החלטות וקבלות טובות

אי שם בשנה שעברה…

ואיך שוב הגענו לכאן?

הרי רצינו להיות שם!!!

היו לנו תקוות

היו שאיפות

היו ציפיות

היו יעדים

…

ופתאום לפגוש את הכול שוב

והחרדות הגדולות ששנה חדשה מציפה

התקוות הגדולות שאולי לא יתממשו

הציפיות מעצמינו

הפחד לעשות טעויות

הפחד הגדול לחזור לאותה נקודה שוב בשנה הבאה

הפחד שלא נגיע ל”שם” שלנו

ונמצא את עצמינו “כאן” רחוקים כל כך מהרצוי

הפחד מאימת הדין

הלחץ לנצל את הימים

כל הפערים בין ה”רצוי” ל”מצוי”

נפערים לנו מתחת לרגליים

ובמה נחזיק חזק ולא ניפול?

הרי אם נתחיל להבין את המשמעות של היום הזה

לא נעמוד בזה מאימת וחרדת המעמד והדין…

אבל אצל הקב”ה

הדברים לא נמדדים בצורה הזו

ובמיוחד לא בר”ה

כתוב שהשם דן את האדם

“באשר הוא שם”

אומרת הגמרא (ראש השנה טז, ע”ב)

“אמר רבי יצחק אין דנין את האדם אלא לפי מעשיו של אותה שעה,

שנאמר ‘כי שמע אלהים אל קול הנער באשר הוא שם'”.

כותב רש”י בשם המדרש:

“אמרו מלאכי השרת לפני הקב”ה, ריבונו של עולם,

מי שעתידין בניו להמית את בניך בצמא אתה מעלה לו באר,

אמר להם, (בזו) השעה, (הוא) צדיק או רשע,

אמרו לו צדיק, אמר להם ‘באשר הוא שם’,

איני דן את העולם אלא בשעתו”.

ולכן

גם אם ר”ה תופס אותך לא מוכנה

ואת מרגישה שאת רחוקה כל כך מהשאיפות שלך מהיעדים

ומה “שם” שלך שאת רוצה להגיע אליו

ואולי הרגשת שאלול חמק עבר

והזדמנויות נמוגו לך מבין האצבעות

השעון מתקתק והיעד מתרחק…

דעי לך

שאת יכולה לקנות עולמך בשעה אחת

אם ביום הזה עצמו – תהיי שם

צריך אותך ביום הזה מכוונת ומחוברת לעצמך

רוצה להגיע לשם?

תהיי כאן!!

תהיי בראש השנה במקום הנכון

ברצונות, במחשבות, בתפילות

אל תפסיקי לבקש על ה”שם” שלך

לבקש על הקשר עם השם

ועל המלכות שלו בעולם

על הכוחות ועל המטרות והשאיפות

למענך אלוקים חיים

ולא זו לא תחפושת

זה יום שאם את צדיקה בו

זוהי מהותך

זה יום של גילוי הפנימיות שלא תמיד אנו מצליחות

ואפילו דנים אותך כך

באשר את – שם

אז תהיי כאן –

כפי שאת חולמת להיות שם

מאחלת לך שנה פורייה

שנת גאולה וישועה לכלל ולפרט

שנה של פריצת דרך משמעותית

ימלא השם משאלות ליבך לטובה

ותראי ס”ד ברוחנית ובגשמיות ועל כל צעד ושעל

בהזדמנות זו תודה מקרב לב

לכל קהילת הקוראות של מכון מפגש

המשובים החמים שלכן תמיד

במייל ובמפגשים פנים אל פנים

נותנים כל כך הרבה כוח

להמשיך לייצר תכנים מכל הלב

יה”ר שנזכה לשנה טובה ומתוקה

ולעשות נחת רוח ליוצרינו!!

חנה ביין

ומשפחת מכון מפגש

הפוסט איך הגעתי ל”כאן”? (מסר ראש השנה תשפ”ד) הופיע לראשונה ב-חנה ביין - מפגש.

סדר בכל הדברים שלא מובנים לך עדיין
לילה שבו אנחנו מגיעים להכרה בגדלות השם
השם הרי יכול להוציא את כולנו ממצרים בבת אחת
אבל הוא בחר להעביר אותנו מסע
דרך כל מכה ומכה – השם מראה לנו את ידו החזקה
וכל סיפור יציאת מצרים וההליכה במדבר
לומדים אמונה שוב ושוב ושוב
לועסים את לחם האמונה הזה, לחם העוני

ולמי אין איזה “עוני” בחיים?
איזה מצרים, איזה מיצר?
איזה ים סוף או מדבר?

בא פסח ואומר לנו
תבינו שהעוני שלכם לא מגיע סתם כך
אין איזו פשלה
ממדבר מתנה
האתגר המדבר
הוא בעל משמעות עצומה

את מבינה אילו מתנות יצאו לך מן המיצר?

את מבינה שזה הפך אותך למי שאת?

למה שאת?

שזה מסע שמיימי ואלוקי

שמוביל אותך בדיוק לאן שאת צריכה להגיע?

להאמין בשם

להאמין בדרך, במסע

אם אנחנו מבינים שכל מיצר

הוא חלק בלתי נפרד מהתהליך

במדעי ההתנהגות האפקטיבית

יש מושג שנקרא: “להיכשל קדימה”

הכוונה היא שבכל תהליך של הצלחה וכל השגה וכל דבר טוב שאנחנו משיגים

כדי שנעריך ונהנה ונגיע בכלל לתוצאות מדהימות

צריך את סך כל הדרך,

כולל הקשיים, כולל הכישלונות.

גאולה גדולה צומחת מתוך גלות

ואנחנו יכולים להזכיר לעצמינו

כשרואים גלות כל כך קשה

כי יהיה החושך סיבת האורה

אם יש כזו גלות

בוודאי שיגיע כזה אור גדול

ככה מגיע ליל הסדר

לסדר לנו את החיים

לילה של גאולה

לילה שראינו בחוש שהשם בחר בנו !!!

(1 מתוך 499 – עייני במאמר מפסח פ”א- מצ”ב קישור לאתר)

לילה שבו השם פסח עלינו – לטובה

לילה שבו את יכולה לגלות

שהגלות עצמה היא בעצם גאולה

סיפרה לי מטופלת שיש לה ילד רגיש לגלוטן

שהוא רגיל שפוסחים עליו

כי תמיד כל עוגה שמחלקים לא רלוונטית לו

ובאחד הימים מאד ריגש אותה

שאחד התלמידים הביא לכיתה ליום הולדתו עוגה ללא גלוטן

חשבתי כמה קשה לילד הזה

וכמה קשה לאימו

וכמה פעמים ילדים מבקשים מאיתנו משהו

שאנחנו לא רוצים לתת להם כי זה לא טוב להם

כי זה מסוכן

הם יכולים להרגיש מקופחים

אבל אבא יודע שזה לטובתו…

כי ק-ל אמונה ואין עוול

הכל מדויק מכוון בדיוקי דיוקים

שאין לנו אפשרות להבין עד כמה

היש שמחה גדולה מזו?

להרגיש בידיים כל כך בטוחות ומגנות

כל כל חזקות ומשמחות

לדעת שהשם בחר בנו

בכל אחת מאיתנו

להעביר אותנו מסע חיים מגדל

לראות את עצמך כאילו יצאת!!!

נבחרת!!

המסע שלך כל כך מכוון!!

אפשר לרקוד ולשיר

לבכות ולהודות

על כל החסר

על כל החסד

על מסע חייך

ועל חלומותייך

קומי לך בת חורין!!

ותהיי בת חורין מדאגה

אין גדול ממי שמוביל אותך…

ואת תמיד מוגנת ואהובה

פסח כשר ושמח
לתוכן נוסף מוזמנת להצטרף לתפוצה שלנו

הפוסט ממדבר – מתנה הופיע לראשונה ב-חנה ביין - מפגש.

הפוסט למה אנחנו צריכים את הרגשות השליליים שלנו? הופיע לראשונה ב-חנה ביין - מפגש.

הרבה מטופלים מגיעים לטיפול עם המשאלה הזו…
מי מאיתנו לא מרגישה שהיא מכירה היטב את היגון?

את האבל, החסר הכאב?
את המשאלה שהכל יתהפך לנו במעין “ונהפוכו” כזה
שנמצא טוב כזה טוב
שגם ירגיש טוב בפשטות?

איך הופכים יגון לשמחה?
ולאבל ליום טוב?

המהר”ל כותב על השמחה:

“כי השמחה היא מצד השלמות,
ואשר יש לו שלמות הוא שמח…”
(‘נתיבות עולם’, ‘נתיב התורה’ פי”ח, עמ’ עה).

גם שמחת חתן כלה היא מצד השגת השלמות:
“ראויה השמחה לחתן… כך ראויה השמחה כאשר יש מציאות שלם.
ואין לך מציאות יותר שלם מזווג חתן וכלה”
(‘תפארת ישראל’, פ”ל, עמ’ צ).

שמחה היא תוצאה וביטוי לשלמות האדם.
כאשר אדם מרגיש חיסרון בדבר מה,
והוא משיג אותו, הרי שהוא שמח.

נשאלת השאלה איך משיגים תחושת שלימות??
איך ממקום של חסר / אובדן / כאב אפשר להגיע לשלמות הנפש?

לעיתים קרובות השאלה הראשונה ששואלים אותי בתור מטפלת:

את לא מתחספסת? זה לא שוחק אותך?
איך את עושה הפרדה?
לא קשה לך להתנתק מהצער?
זה לא מדכא לשבת ולשמוע צרות כל היום???

וזה נכון:
להיות מטפלת זה לחפש לגעת ולהיות
במה שרב האנשים באופן נורמלי יתרחקו ממנו
אנחנו לוקחים על עצמינו להתקרב לדברים כואבים ולא פשוטים

מה עוזר לנו לשרוד במקצוע טיפולי?
ואיך “מתנתקים” מכל הצער הזה??

תשובה:

ונהפוך הוא:
לא מתנתקים!!!
מתחברים עוד יותר פנימה!!!
לומדים להיות בכל סוגי הרגשות
להכיל את הצער יכול להכין בנו כלי לשמחה
בחינת “כי יהיה החושך סיבת האורה”

נכון
יש כאב, צער וחסר
אך הדרך היחידה לא לתת להם להשתלט
זה לתת להם ביטוי

מטופלות רבות באות לטיפול
כדי לבוא במגע עם חלקים בלתי נסבלים
שהודחקו
ובטיפול אפשר להחזיק בהם יחד
לעכל אותם יחד
לקבל כוח לבכות את הבכי הזה
או להסתכל למפצלת הרגש הזו בעיניים
ולהיות יכולה לה!

כמעט בכל טיפול עוברים דרך תהליכי “עיבוד אבל”
ויש כל כך הרבה “אובדנים” שאינם מוות
חלומות שלא הגשמו
הילדה שלא זכיתי להיות
ההורות שלי שנראית אחרת מכל מה שרציתי
החסכים, האי הבנות
הפנזטיות מול המציאות
ורק אחרי שיש מקום לרגשות
מדברים אותם
בוכים אותם
מפנים זמן להקשיב להם
אפשר להגיע לתחושה של שלימות פנימית
ומשם גם האושר עמוק יותר
והשמחה שלמה!!

אולי לזה התכוון ר’ נחמן מברסלב כשכתב:
אֲבָל מַעְלָה יְתֵרָה לְהִתְאַמֵּץ לִרְדּף אַחַר הַמָּרָה שְׁחֹרָה דַּוְקָא לְהַכְנִיס אוֹתָהּ גַם כֵּן בְּתוֹך הַשִּׂמְחָה בְּאפֶן שֶׁהַמָּרָה שְׁחוֹרָה בְּעַצְמָהּ תִּתְהַפֵּך לְשִׂמְחָה שֶׁיְּהַפֵּך הַמָּרָה שְׁחֹרָה וְכָל הַיִּסּוּרִין לְשִׂמְחָה”
(לקוטי מוהר”ן תנינא כג)

שדווקא מתוך החיבור פנימה ועבודה עם המרה השחורה, אפשר להפוך אותה לשמחה וזו המעלה היתרה
כי כשהמרה שחורה עומדת בצד ולא מכניסים אותה לשמחה היא אורבת בפינה ומחכה לשעת כושר לשוב ולקחת את המושכות
אבל כשאנחנו חווים ומכירים היטב את המרה שחורה ומכניסים אותה לתוך האמונה והשמחה, היא מתהפכת

כי באמת שאין אושר גדול יותר
מאור שבא אחרי החושך
ממטופלת שמרגישה שהיא פשוט במקום טוב
וכל המערכות יחסים שלה עם עצמה ואחרים השתנו
והחיים שלה בכל הרמות אחרים לגמרי
יודעים להעריך את זה במיוחד אחרי כל העומק של החסר…

השבוע כתבה לי תלמידה מכתב מרגש בסיום קורס קצר:
“…אני יוצאת עם ההרגשה והידיעה שאסור להדחיק רגשות
וגם להרגיש רגשות לא פשוטים כמו עצב, אפילו שזה קשה.
וגם להיות בחמלה כלפי עצמי ולהבין שזה באמת קשה
אם אוכל לבכות באמת ולהיות בזה
אוכל באמת לשמוח…”!!!

זה ריגש אותי והתחבר לי כל כך לנושא הזה בדיוק.

***

היום כולם מדברים על עצות רבות לשמחה:
להתבונן בכל הטוב שיש לנו
להתחזק באמונה וביטחון ברמה חושית
להיות בנתינה ועשייה חיובית למען אחרים
להיות ברגע הזה כאן ועכשיו לתרגל מיינדפולנס
להתחבר לבורא
להתאמן ולעשות ספורט
להיות פעילה ולהגיע ליעדים
לחשוב חיובי
להיות בסביבה של אנשים שמחים ומעצימים
ועוד ועוד

הייתי שמחה להציע
שנדע גם לתת מקום למה שאנחנו מרגישים באמת
למצוא דרך לעבד את הרגשות הקשים
כדי שנוכל לאבד אותם
כדי להגיע לשלמות פנימית ולשמחה שלימה
אם זה על ידי כתיבת, שירה, נגינה, הליכה,
דיבור שיוצא מהלב, וכל ביטוי אחר שאפשר לעשות עם עצמינו
ומתוך החיבור העמוק והאמיתי הזה פנימה
נזכה גם להארה ושמחה שלימה בעזרת השם

פורים שמח!!

חנה ביין.

(פורים תשפ”ג, תפוצת מכון מפגש)

הפוסט איך אפשר לעשות הפרדה, לא להישחק ולשמוח באמת? הופיע לראשונה ב-חנה ביין - מפגש.

לפעמים, גם אנחנו רוצות לתת
אבל מרגישות מרוקנות …
עסוקות בלרצות או מרגישות מזויפות בנתינה שלנו.
ולא מעריכות את עצמינו מספיק…

רגע בכנות,
האם במהלך היום את זוכרת כמה שאת ייחודית?
מתי את אוהבת את עצמך?
יש לך זמן/ כוח/ אנרגיות?

היום אני רוצה שתהיי נדיבה לעצמך!
וזה המסר שלי לכבוד טו בי שבט

טו בי To Be – להיות
כן, דווקא עכשיו,

בתוך כל התקופה הזו והקשיים הנלווים
כל מה שאת צריכה לעשות יותר
ורוצה לעשות יותר
וכל מה שאת עושה בשביל אחרים…
לעצור רגע אחד,

טו בי,
לנשום…

לנסות להרגיש את עצמך
את הקיום שלך.

להיזכר כמה את טובה ומוארת
כמה טוב יש בך
כמה פוטנציאל גלום
תרגישי את עץ החיים שלך
תעשי משהו נחמד עכשיו
אפילו רק לדקה.
תחשבי על זה

מתי את מטפסת על עץ החיים הזה?
נחה בצילו, אוכלת מפירותיו,
משקה אותו, משחקת בין ענפיו?
היום !!!
טו דיי today
טו בי !!
כן, כי אנחנו כל כך עסוקים ב טו דו (לעשות)
שאין לנו זמן
ל”טו בי” (להיות)
ול”טו רילט” (להתקשר)
למהות הפנימית והגבוהה שבנו.

ואיך?

בשלושה צעדים קטנים:
ט”ו בשבט הגיע
טו !!!!!!!!
עצרי הכול!

• קחי לך מפגש ממלא עם עצמך לבד
  חבקי את העץ שלך (העצמי שלך)
  חבקי כי הוא זקוק לחום ואור שמש ומים
  הוא זקוק למלאך שיאמר לו “גדל”
  תהיי את המלאך הזה בשביל עצמך היום

אמרי לעצמך
גדלת, עברת
תסתכלי על כל הדרך שעשית עד היום
ולא רק על הדרך שלפנייך
העריכי את עצמך
השקי את עץ החיים שלך
השקיעי בו

• בשביל להגביר את תחושת החיבור
  קחי לך רגע נעים בשמש
  ללגום כוס מים בריכוז
  את יכולה לתרגל מיינדפולנס תוך כדי

איך?
תתרכזי ברגע של עכשיו
נסי להתחבר לחוויית הקיום שלך
להרגיש כל טיפה של מים שמחליקה לך בפה ובמורד הגרון
הטמפרטורה, התנועה והטקסטורה של הנוזל המחיה הזה בפה

בלי לחשוב –
מה צריך
מה חסר
מה אפשר

רק לחוות ולהתחבר לגוף ולנפש
בדקה של קבלה עצמית
השקיה עצמית
אהבה עצמית
סליחה עצמית
דקת שקט של –
‘הכול נהיה בדברו’

את חיה וקיימת כאן בדברו שלו
גם אם את מרגישה שאת לא מספיק מקבלת את עצמך.
אולי רק לדקה אחת אפשר להרפות לנוח ולהעריך את מה שיש בך -עכשיו!

לא בעוד שנה
לא בעוד שנתיים
אלא כאן ועכשיו
אז קחי דקה
ולרוויה : )

אשמח מאד שכתבי לי איך היה…

אז – To Be שבט שמח!!

נ.ב.

מצ”ב תיקיית תכנים לט”ו בשבט 

עוסקת ביום יום בטיפול ייעוץ?

מוזמנת להצטרף מכאן למועדון המטפלות של מפגש.
ובו תכנים מידי חודש.

מכאן מצטרפים לתוכן תורני לפני חגים וכד’

הפוסט To Be שבט הופיע לראשונה ב-חנה ביין - מפגש.

הגיע הזמן לסלוח

לסלוח לשנה החולפת

את הכאב לשלוח

קומי לסליחות

התפייסי עם חייך

עשי שלום בתוכך

שחררי דמעותייך

כמה קשה לבקש

סליחה מאחרים

ומה עם סליחה

מעצמך?

סליחה

שוויתרתי על עצמי

שלא הקשבתי לך

אינטואיציה שלי

ששפטתי עצמי

לעיתים קרובות

והעמדתי אותי

בסיטואציות לא נוחות

התרופה כמו תמיד

היא תשובה מאהבה

אלא מה?

חיבוק מכיל

אמתי שבא

רק לשים לב

אל הנשמה

קומי יקרה

הגיע הזמן לפתוח

לפתוח דף חדש

לפתוח שנה

לפתוח לדודך

שקורא לך ונמצא

לפתוח לעצמך

פתח לסינגור

לפתוח בתוכך

את כל מה שסגור

קומי יקרה

הגיע הזמן למחול

סלחי לגורלך

להכיר בכל יכול

כי הכול מדויק

הכול במקום

הגיע הזמן שתשובי גם את

להכיר בכך

שאין טעות לפניו

שאת יקרה לו

והוא מחכה לך

שתשובי אליו

ותשובי

אל עצמך

מתי אם לא- עכשיו

הפוסט קומי לסליחות – פוסט ברוח הימים הנוראים הופיע לראשונה ב-חנה ביין - מפגש.