הפוסט למה אנחנו צריכים את הרגשות השליליים שלנו? הופיע לראשונה ב-חנה ביין - מפגש.

הרבה מטופלים מגיעים לטיפול עם המשאלה הזו…
מי מאיתנו לא מרגישה שהיא מכירה היטב את היגון?

את האבל, החסר הכאב?
את המשאלה שהכל יתהפך לנו במעין “ונהפוכו” כזה
שנמצא טוב כזה טוב
שגם ירגיש טוב בפשטות?

איך הופכים יגון לשמחה?
ולאבל ליום טוב?

המהר”ל כותב על השמחה:

“כי השמחה היא מצד השלמות,
ואשר יש לו שלמות הוא שמח…”
(‘נתיבות עולם’, ‘נתיב התורה’ פי”ח, עמ’ עה).

גם שמחת חתן כלה היא מצד השגת השלמות:
“ראויה השמחה לחתן… כך ראויה השמחה כאשר יש מציאות שלם.
ואין לך מציאות יותר שלם מזווג חתן וכלה”
(‘תפארת ישראל’, פ”ל, עמ’ צ).

שמחה היא תוצאה וביטוי לשלמות האדם.
כאשר אדם מרגיש חיסרון בדבר מה,
והוא משיג אותו, הרי שהוא שמח.

נשאלת השאלה איך משיגים תחושת שלימות??
איך ממקום של חסר / אובדן / כאב אפשר להגיע לשלמות הנפש?

לעיתים קרובות השאלה הראשונה ששואלים אותי בתור מטפלת:

את לא מתחספסת? זה לא שוחק אותך?
איך את עושה הפרדה?
לא קשה לך להתנתק מהצער?
זה לא מדכא לשבת ולשמוע צרות כל היום???

וזה נכון:
להיות מטפלת זה לחפש לגעת ולהיות
במה שרב האנשים באופן נורמלי יתרחקו ממנו
אנחנו לוקחים על עצמינו להתקרב לדברים כואבים ולא פשוטים

מה עוזר לנו לשרוד במקצוע טיפולי?
ואיך “מתנתקים” מכל הצער הזה??

תשובה:

ונהפוך הוא:
לא מתנתקים!!!
מתחברים עוד יותר פנימה!!!
לומדים להיות בכל סוגי הרגשות
להכיל את הצער יכול להכין בנו כלי לשמחה
בחינת “כי יהיה החושך סיבת האורה”

נכון
יש כאב, צער וחסר
אך הדרך היחידה לא לתת להם להשתלט
זה לתת להם ביטוי

מטופלות רבות באות לטיפול
כדי לבוא במגע עם חלקים בלתי נסבלים
שהודחקו
ובטיפול אפשר להחזיק בהם יחד
לעכל אותם יחד
לקבל כוח לבכות את הבכי הזה
או להסתכל למפצלת הרגש הזו בעיניים
ולהיות יכולה לה!

כמעט בכל טיפול עוברים דרך תהליכי “עיבוד אבל”
ויש כל כך הרבה “אובדנים” שאינם מוות
חלומות שלא הגשמו
הילדה שלא זכיתי להיות
ההורות שלי שנראית אחרת מכל מה שרציתי
החסכים, האי הבנות
הפנזטיות מול המציאות
ורק אחרי שיש מקום לרגשות
מדברים אותם
בוכים אותם
מפנים זמן להקשיב להם
אפשר להגיע לתחושה של שלימות פנימית
ומשם גם האושר עמוק יותר
והשמחה שלמה!!

אולי לזה התכוון ר’ נחמן מברסלב כשכתב:
אֲבָל מַעְלָה יְתֵרָה לְהִתְאַמֵּץ לִרְדּף אַחַר הַמָּרָה שְׁחֹרָה דַּוְקָא לְהַכְנִיס אוֹתָהּ גַם כֵּן בְּתוֹך הַשִּׂמְחָה בְּאפֶן שֶׁהַמָּרָה שְׁחוֹרָה בְּעַצְמָהּ תִּתְהַפֵּך לְשִׂמְחָה שֶׁיְּהַפֵּך הַמָּרָה שְׁחֹרָה וְכָל הַיִּסּוּרִין לְשִׂמְחָה”
(לקוטי מוהר”ן תנינא כג)

שדווקא מתוך החיבור פנימה ועבודה עם המרה השחורה, אפשר להפוך אותה לשמחה וזו המעלה היתרה
כי כשהמרה שחורה עומדת בצד ולא מכניסים אותה לשמחה היא אורבת בפינה ומחכה לשעת כושר לשוב ולקחת את המושכות
אבל כשאנחנו חווים ומכירים היטב את המרה שחורה ומכניסים אותה לתוך האמונה והשמחה, היא מתהפכת

כי באמת שאין אושר גדול יותר
מאור שבא אחרי החושך
ממטופלת שמרגישה שהיא פשוט במקום טוב
וכל המערכות יחסים שלה עם עצמה ואחרים השתנו
והחיים שלה בכל הרמות אחרים לגמרי
יודעים להעריך את זה במיוחד אחרי כל העומק של החסר…

השבוע כתבה לי תלמידה מכתב מרגש בסיום קורס קצר:
“…אני יוצאת עם ההרגשה והידיעה שאסור להדחיק רגשות
וגם להרגיש רגשות לא פשוטים כמו עצב, אפילו שזה קשה.
וגם להיות בחמלה כלפי עצמי ולהבין שזה באמת קשה
אם אוכל לבכות באמת ולהיות בזה
אוכל באמת לשמוח…”!!!

זה ריגש אותי והתחבר לי כל כך לנושא הזה בדיוק.

***

היום כולם מדברים על עצות רבות לשמחה:
להתבונן בכל הטוב שיש לנו
להתחזק באמונה וביטחון ברמה חושית
להיות בנתינה ועשייה חיובית למען אחרים
להיות ברגע הזה כאן ועכשיו לתרגל מיינדפולנס
להתחבר לבורא
להתאמן ולעשות ספורט
להיות פעילה ולהגיע ליעדים
לחשוב חיובי
להיות בסביבה של אנשים שמחים ומעצימים
ועוד ועוד

הייתי שמחה להציע
שנדע גם לתת מקום למה שאנחנו מרגישים באמת
למצוא דרך לעבד את הרגשות הקשים
כדי שנוכל לאבד אותם
כדי להגיע לשלמות פנימית ולשמחה שלימה
אם זה על ידי כתיבת, שירה, נגינה, הליכה,
דיבור שיוצא מהלב, וכל ביטוי אחר שאפשר לעשות עם עצמינו
ומתוך החיבור העמוק והאמיתי הזה פנימה
נזכה גם להארה ושמחה שלימה בעזרת השם

פורים שמח!!

חנה ביין.

(פורים תשפ”ג, תפוצת מכון מפגש)

הפוסט איך אפשר לעשות הפרדה, לא להישחק ולשמוח באמת? הופיע לראשונה ב-חנה ביין - מפגש.

תמיד השאלה הראשונה שלי תהיה:
“האם שוחחת עם זה עם המטפלת שלך”?

אם היא עונה בשלילה:
דבר ראשון אני שולחת אותה לשם,
לשיח כנה, ישיר ופתוח מול המטפלת שלה
שהרי אם שיח כזה לא מתאפשר
מה אנחנו עושים מה בכלל בטיפול?

המרחב הטיפולי אמור להיות המרחב לאותנטיות,
הבעה של כל הרגשות ועיבודם.
כולל רגשות לא נעימים.
וקונפליקטים.

לרוב, כבר בשיחה עם המטפלת
משהו טוב יקרה, היא תקבל מענה מחובר ומדויק
ובו תשובות הכי נכונות לשאלות שלה
כך גם תוכל להבין אם נכון לה להמשיך את הטיפול הזה או לא.

מפתיע לגלות שעם כל הקושי לדבר פתוח וגלוי
מחקרים שחקרו יעילות של טיפולים הראו כי
איכות הקשר בין המטפלת למטופלת
תקבע לעיתים קרובות את יעילות הטיפול ותוצאותיו
והמדד הזה, של הקשר,
משמעותי יותר מסוג הטכניקה/ הכלי בו משתמשת המטפלת.

גם בעבודה של טיפול זוגי אנחנו פוגשים את הנרטיב הזה
מחקרים רבים שמנסים לנבא מה עוזר לזוגיות להיות חסינה
מפני משברים שמפרקים את הבית
גילו שזה לא משנה כמה ויכוחים, או מריבות יש בין בני הזוג

אלא – איך נראה השיח גם בזמן של קושי
והאם יש תקשורת ופתיחות רגשית למרות המשבר/ הקושי

גם מטופלת שמרגישה לא בנוח לשתף בטיפול בפרט כלשהו
לא מבקשים ממנה את המידע בכוח
אלא: ספרי עוד על אי הנוחות על הקושי בשיתוף וכו’
עצם הדיבור האוטנטי על המקום בו את נמצאת היום הוא משמעותי ומועיל.

או סטודנטית שלא מרגישה בנוח לשתף בקבוצה טיפולית
ספרי מה קשה לך בשיתוף
לא מבקשים- לשתף בתוכן אישי מיד
אלא שתפי בכנות, איפה שאתה נמצאת בתהליך כאן ועכשיו
מה שאת מרגישה ועולה בך
העיקר להיות בשיח- ולא בניתוק
כי משם אפשר להתקדם….

ולהבדיל להבדיל
נשאלת השאלה מה עם הקשר שלנו לבורא עולם?

ראיתי שמובא בשם הרב דסלר:
“כי תכלית התשובה היא קשר חיבור ושיבה לבורא עולם,
ואפילו אם האדם מרגיש כי גדול עוונו,
עדיין אין דבר כזה ששערי שמים נעולים בפני
תפילה הבאה מתוך תשובה

אז אם – לא נעים ששוב הגיע אלול ותפס אותך לא מוכנה
תגידי לו

ואם את מרגישה שהפעם באמת שאבדה תקווה
דברי איתו

ואם את מרגישה שאין לך כוחות נפש
שוחחתי אליו את זה

ואם את מרגישה שאת חייבת הרגע כוח / עצה / ישועה
ספרי לו, תגידי לו

כי תכלית התשובה היא הקשר היא החיבור אליו

והוא כאן,
עכשיו יותר מתמיד
יוצא לקראתך לשדה
תמצאי את דודך
הוא מחכה
מה תגידי לו?

(מתוך מסר לאלול תשפ”ב – מכון מפגש)

הפוסט דיבור = חיבור הופיע לראשונה ב-חנה ביין - מפגש.

תיאוריית יחסי האובייקט מקורה בעבודתם של פסיכואנליטיקאים בולטים כמו מלאני קליין, דונלד ויניקוט ורונלד פיירבארן. הוא מדגיש את המשמעות של חוויות בילדות המוקדמת, במיוחד את איכות הקשר של התינוק עם המטפל העיקרי שלו, בעיצוב עולמו הפנימי וביחסים הבין אישיים הבאים.

על פי תיאוריית יחסי האובייקט, אינטראקציות מוקדמות עם מטפלים והאופן שבו התינוק חווה אותם בעולמו הפנימי מניחות את הבסיס להיווצרות ייצוגים נפשיים מופנמים או “אובייקטים”. אובייקטים פנימיים אלה כוללים דימויים, אמונות ורגשות הקשורים לאנשים משמעותיים בחייו. אובייקטים אלו משפיעים על התפיסה העצמית של הפרט, על תפיסת הזולת ודפוסי ההתייחסות בשלב מאוחר יותר בחיים.

התיאוריה מדגישה את המושג “דינמיקה של יחסי אובייקט”, המתייחסת לדרכים שבהן אנשים מקיימים אינטראקציה עם אובייקטים פנימיים וחיצוניים ומתייחסים אליהם. הוא בוחן כיצד אנשים משליכים את החוויות, הרגשות והקונפליקטים המופנמים שלהם על אחרים, ומעצבים את התפיסות והאינטראקציות שלהם. תורת יחסי האובייקט מדגישה גם את חשיבותם של תהליכים לא מודעים, כגון הזדהות, השלכה ופיצול, בהבנת הדינמיקה התוך אישית והבין אישית.

גישה טיפולית זו שמה לה למטרה לחקור ולהבין את האובייקטים המופנמים של המטופל, דפוסי ההתייחסות והקונפליקטים הבלתי פתורים שעלולים להוביל למצוקה פסיכולוגית או לקשיים יחסיים. באמצעות הקשר הטיפולי, הלקוח והמטפל עובדים יחד על מנת לחשוף ולעבד את הדינמיקות הבסיסיות הללו, על ידי תהליכי שחזור, השלכה, החיאה מחדש, עיבוד של הקונפליקטים בעולמו של התינוק. זאת על מנת להקל על צמיחה אישית, תפקוד, ופיתוח מערכות יחסים בריאות ומספקות יותר של האדם עם עצמו ועם זולתו.

תיאוריית יחסי האובייקט מציעה פרקטיקה טיפולית מעמיקה, כזו החותרת לשינוי דפוסי החוויה הפנימית. טכניקה זו נלמדת על ידי המשגת הדברים באופן ציורי ומעמיק ופיתוח חשיבה קלינית טיפולית להבנת האינטראקציות בקליניקה ולהבנת ההשפעה של מערכות יחסים מוקדמות על ההתפתחות הפסיכולוגית של אנשים.

כמו כן גישה זו מספקת תובנות לגבי המורכבות של מערכות יחסים אנושיות לאורך כל החיים. זה שופך אור על העולם הפנימי של אנשים ודפוסי ההתקשרות שלהם, מה שהופך אותו לנקודת מבט שימושית עבור מטפלים העובדים עם לקוחות המבקשים לחקור ולשנות את הקשיים הבין-אישיים שלהם. ולהציע לנפש הלא מודעת פתרונות לקונפליקטים באופן יעיל ומסתגל יותר.

להשתתפות בהרצאה חינמית בנושא יחסי אובייקט
ולקבלת מידע  סילבוס על קורס יחסי אובייקט למטפלות
ניתן ליצור קשר עם מערכת המכון מכאן:

הפוסט מה זה תיאוריית יחסי אובייקט? הופיע לראשונה ב-חנה ביין - מפגש.

היש צוהלת ושמחה, כמוני מסכה??
מכירות את ליצן החצר, הצוהל ביותר
שאת חיי עצמו, חי בצל הדיכאון?

בפסיכולוגיה מדברים הרבה
על הציר נפשי שכולנו נעים עליו בלי לשים לב אפילו:
בין חיבור לעצמי וניתוק מעצמי
בין ה”עצמי האמיתי לעצמי הכוזב”

ובאמצע על הציר הזה יש כל מיני סוגים של מנגנונים ומסכות…
בניגוד למה שמקובל לחשוב.

“המסכה”, הניתוק מעצמי, זה לא חייב להיות רע תמיד
תחשבי על זה
כולנו נדרשים לתפקד בעולם
בו אין אפשרות להביע את עצמינו
באותנטיות מלאה בכל רגע נתון, נכון?

היכולת להתאים את עצמינו לסיטואציות
גם אם זה דורש להדחיק את האוטנטיות שלנו,
חשובה מאד לתפקוד ולבריאות הנפשית שלנו.

עם זאת נשאלת השאלה:
מתי צריך לדאוג מהעצמי הכוזב?
מה קורה כשמרגישים ריחוק מהחיבור הטבעי והספונטני ליצירתיות ולחיות שלנו?

יש מקרים בהם העצמי הכוזב משתלט על האדם
עד כדי כך שהוא מאבד קשר לחיבור עצמי אותנטי
ולתחושת קיום.

זה מתבטא במצבים כגון:

• כשהאדם לא יודע מה הוא רוצה או מה הוא אוהב
• כשהאדם מתקשה לבצע בחירות בעצמו
• כשהאדם מתקשה להרגיש טוב עם עצמו ולהנות מעצם קיומו

זה כמובן יכול להיות אדם
שנראה כלפי חוץ מאד אהוב, מוצלח, מצחיק
אבל מרגיש ריקנות בפנים…

“היש צוהלת ושמחה כמוני מסכה”?
האבסורד הזה,
המסכה צוהלת ושמחה
(וגם חייבת להפגין זאת ולשאול בתחרותיות:
האם יש עוד שמחים כמוני???
כבר שאלה גדולה לגבי האוטנטיות של השמחה הזו… )
נניח והיא שמחה
אבל מה עם מי שלובש אותה???

גם אנחנו,
כולנו נעות על הציר הזה
בין האוטנטיות והחיבור
לבין הריצוי/ הניתוק / הזיוף
פעם אנחנו מאד מחוברות
ופעם מחופשות למשהו אחר לרוב מבלי משים.

לפעמים הצורך להיות מחוברת לעצמך בזמנים מסוימים לא מרפה
מנדנד ומנדנד כמו שיחת ממתינה
או שהוא מקבל מענה והתייחסות
אבל לפעמים הוא מקבל דווקא ניתוק צורם
לפעמים העצמי האמיתי כבר מפסיק להתקשר
וזה כבר עצוב ממש.

מה עושים?
אז כמובן שטיפול דינמי מציע פתרונות מעולים!!
ויכול להיות לעזר במקרים האלה בדיוק.

אבל כרגע נתייחס במישור קצת יותר פרקטי
(אבל תזכרי שזה עמוק הרבה יותר, טוב?)

ונביא כמה טיפים מעשיים:

1. יצירתיות ויצרנות:
   הרופא והפסיכולוג המפורסם דונלד ויניקוט
   רואה חשיבות ביכולת ליצור משהו באותנטיות וביכולת “לשחק”
   הכוונה להביע את עצמך בדרך יצירתית חופשית-
   שגורמת לך הנאה.
   זה יכול להביא את האדם לחיבור ולקשר עם העצמי האמיתי שלנו.
2. היכולת להיות לבד:
   עצה נוספת שלו היא לנסות לבחון את היכולת שלך להינות מזמן איכות עם עצמך.
   כשהחיבור שלך לעצמך הוא בריא ומאוזן – את תהני מ”לבדיות” מידי פעם
   בנוסף למערכות יחסים טובות ומספקות עם אחרים.
3. הקשבה פנימה:
   לעשות עבודה ממוקדת על זיהוי הצרכים האמיתיים שלך וסיפוקם.
   עם עצמך, או בעזרת אחרים.
4. לדבר את זה
   לתרגל שיח אותנטי פתוח וכנה בתוך מערכות יחסים קרובות.
   לומר באמת באמת מה שאת מרגישה ולא מה שאת חושבת שצריך או מה שרוצים לשמוע
   (בין בני זוג / הורים וילדים/ חברות טובות מאד/ מטפלת ומטופלת)
   יש לשים דגש על שיח נטול שיפוטיות עם הקשבה והכלה אמיתית
   לרגשות שעולים בלי לתת מענה רציונאלי רק הקשבה לרגש וחיבור אליו
   גם אם עולה רגש לא ברור – לומר לא ברור לי מה אני מרגישה עכשיו.
   אם עולות דמעות זה בסדר גמור. לתת לזה מקום.
5. חיבור גוף- נפש
   לתרגל חיבור עצמי דרך הגוף או התודעה: תרגול של מיינדפולנס, הרפיות, עיסויים וכדומה.
6. להתפלל !!
   כמובן שתפילה היא כוח גדול ומסוגל, מעצם התפילה עצמה
   כמו על כך דבר, אפשר להתפלל גם על העניין של חיבור עצמי..
   לבקש להרגיש טוב בתוכי, לרפא בי את כל מה שצריך.
   לא להזניח את הנשמה שמדברת אלי מתוכי, להיות מחוברת לקיום הייחודי שלי.בנוסף עצם היכולת להתפלל במילים שלך, לדבר את עצמך זה כבר מקרב אותך לחיבור עמוק פנימה.

הערות חשובות:

• לפעמים יש קושי גדול להתחבר לאוטנטיות כי מבחינה נפשית העצמי האמיתי
  לא מפותח דיו, במקרים כאלה הטיפים הנ”ל לא ממש יעזרו ויידרש טיפול מעמיק יותר.
• אין קשר בין התפתחות אינטלקטואלית להתפתחות העצמי האמיתי.
  ולהפך לפעמים דווקא אנשים הנוטים להשתמש חזק בשכלם וברציונליות עלולים
  חלילה לאבד קשר עם העצמי האמיתי ולתמוך גם עם השכל והכישרון דווקא בעצמי הכוזב.

בהצלחה רבה לכולם!!

לעוד מאמרים מוזמנים להירשם לתפוצה שלנו!!

עוד על טיפול דינמי תוכלי למצוא כאן באתר.

הפוסט איפה ה”עצמי” האמיתי שלך?? הופיע לראשונה ב-חנה ביין - מפגש.