לפעמים זה האופי שלנו —
פרפקציוניזם, ביקורת עצמית, ערך עצמי נמוך

לפעמים אלו קשרים מהעבר
חוויות של הזנחה, חוסר עקביות, פגיעה

ולעיתים אלו הפחדים שלנו —
פחד דחייה, נטישה, אובדן

אבל בפועל

זה מרגיש הרבה יותר פשוט

את מרגישה רגשות אשמה כשאוהבים אותך?

כשנותנים לך ומשקיעים בך מעבר למה שציפית

את מרגישה רגשות אשמה?

צורך להתנצל? להחזיר?

“אוי לא נעים… וואו זה יותר מדי… סליחה ש— תודה על—”?

לצאת ממצרים זה להיות מוכנה לקבל כמויות של אהבה

ללא תנאי

שפע של אהבה

פעם שאלה אותי מטופלת

אם אני יכולה לאהוב אותה יותר מאשר היא אוהבת את עצמה

זו הייתה סוג של בקשה, ומשאלה

הנקודה היא שהטיפול לא אמור לספק לנו אהבה

אלא לפתח בנו יכולת להכיל אהבה

כי בחיים עצמם

אי אפשר לחוות ולקבל אהבה מאחרים

יותר ממה שאנחנו מוכנות לתת לעצמנו

רואים את זה כל הזמן בתוך מערכות יחסים

הקושי להכיל את הטוב

משפיע גם על הצד הנותן ולא רק על המקבל

אז אם אנחנו רוצות לצאת ממצרים

בין היתר אנחנו צריכות להכין את עצמנו

ככלי שמחזיק ברכה

לקבל כמויות עצומות של אהבה

כי פסח הוא חג בבחינות גבוהות של אהבה

(יום הכיפורים למשל הוא בבחינות של יראה)

לעיתים קרובות הרבה יותר קל לנו להישאב לניקיונות המאומצים

לכל המקומות ה”מלוכלכים” שלנו

לכל החסרונות

לכל המקומות של “אני לא בסדר”

“לא ראויה” או “לא שייכת”

קשה לנו להכיל את גודל אהבת ה’ לעם ישראל

היום נכין את הכלי הזה יחד:

ובכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו

כאילו הוא יצא ממצרים

להגיע להכרה העמוקה

שיד ה’ שולטת בכל

ושהוא בחר בנו מכל האומות

כן, הוא בך. בך. אחת מתוך רבים

דווקא כשהיינו במצב הכי נמוך שלנו

וזה מוכיח לנו שאין מצב בו הוא לא אוהב אותנו

שתמיד יש מה לאהוב בנו

ואין שום מצב שאי אפשר לשוב ממנו

ליל הסדר הוא הלילה בו ה’ בא לגאול אותך

להוציא אותך מהמיצרים

לבחור בך מחדש

והמצה היא לחם האמונה

אמונה לא רק בכך שהקב”ה ברא את העולם בששת ימי המעשה

אלא אמונה בכוח יציאת מצרים

שם הקב”ה התגלה ככל יכול ממש

שאין מעצור ביד ה’ להושיע — אם ברב ואם במעט

ושידו לא תקצר

אין תחום שכואב לך או קשה לך בו

שהקב”ה לא יכול לפתור או לשנות

בנוסף

אין סיבה למה ה’ אוהב אותנו

לא כי אנחנו צדיקים, רחמנים או טובים

אומר ר’ אהרן מקרלין:

הקב”ה אוהב את עם ישראל אהבה שאינה תלויה בדבר

זוהי אהבה עמוקה ביותר

וזה הטעם שבני ישראל נקראים “עם סגולה”

כשם שסגולה מועילה בלי טעם ודעת

כך גם בחירת ה’ בעם ישראל היא למעלה מכל טעם ודעת

אין לזה סיבה

ה’ אוהב אותך בלי סיבה

וביציאת מצרים הקב”ה גילה את אהבתו אלינו

אהבה עזה ללא מיצרים או מעצורים

אהבה ללא תנאי

ומובא בזוה”ק:

כשהקב”ה פתח את הרקיעים ונתן לנו את התורה

הייתה שם חתונה, ברית עולם

והקב”ה לקח אותנו כבת זוג

זו הייתה החתונה היחידה בעולם

שאין בה אפשרות לגט או גירושין

ה’ אמר לנו: “וארשתיך לי לעולם”

איפה שלא תלכי

מה שלא תעשי

נישאר יחד

זו המתנה הגדולה ביותר שיהודי יכול לקבל

הבטחה שבורא עולם לעולם לא יעזוב אותך

הקב”ה לקח חלק מעצמו

חלק אלוק ממעל

ושם בכל אחד ואחת מאיתנו

כדי שלא משנה מה נעשה

לאן נלך ומה נעבור

תמיד נהיה מחוברים אליו

אהבה שאינה תלויה בכך שנהיה טובים או לא

הדפוסים הללו יוצרים לעיתים קרובות

התנהגויות של חבלה עצמית

באופן לא מודע

מי שמתקשה לאהוב את עצמה מבפנים

ולקבל אהבה מבחוץ

לרוב תחבל במערכות היחסים היקרות לה

ותחווה שוב ושוב מצבים

שכאילו מוכיחים לה שהיא צודקת

שלא מגיע לה

שהיא לא בסדר

ולא רצויה

יש קשר אחד

שלא משנה מה תעשי — לא תוכלי לחבל בו

לא משנה כמה את קרובה או רחוקה

לא משנה מה את חושבת על עצמך ברגע הזה

הקשר עם אבא שבשמים

בורא עולם

שמחיה ומקיים הכל בכל רגע

והוא כל יכול

הוא מגיע אלייך בליל הסדר

להשפיע כמויות של אהבה

ואומר לך:

“ש… ילדה שלי

זה לא משנה

אני בוחר בך

אוהב אותך

גואל אותך”

וגם אם את מרגישה לא מוכנה

זה לא משנה

תעצמי עיניים לרגע

ותרגישי את המקלחת האדירה של האהבה הזו

שבחרה בך

והוציאה אותך

וגאלה אותך

כי הוא פשוט אוהב אותך

פסח כשר ושמח!!

יהי רצון שתזכי להרגיש את אהבת ה’

בטוב הנראה והנגלה

ולחג של חירות, גאולה וישועה

לכלל ולפרט

חנה ביין

וכל משפחת מכון מפגש

אם המילים נגעו בך —
את מוזמנת להמשיך לקרוא באתר, לשתף,
או להיות בקשר.

הפוסט למה קשה לנו לקבל אהבה – ואיך פסח מלמד אותנו להיפתח אליה הופיע לראשונה ב-חנה ביין - מפגש.

שנה שעברה כתבתי את הפוסט קומי לסליחות (מופיע גם כאן באתר)
שם אני כותבת על לסלוח,
לעשות תהליך של פיוס עם עצמי
של “תשליך” מכל מה שצריך להשליך.

קיבלתי עליו תגובות רבות מכן, גם השנה.
שאלה אותי מישהי
חנה, איך את יכולה לכתוב שם בקטע?
“סלחי לגורלך”
אם את מרגישה שיש ניסיונות וקשיים גדולים?
החיים פשוט מרגישים לא הוגנים לפעמים!

איך אפשר לסלוח לו, לגורל?
יש מצבים שאת אומרת, הגורל פשוט אכזר!

מספרים על אחת שישנה הרבה בראש השנה
ולא ממש פחדה שהמזל של יישן השנה
“כי עם מזל כזה, עדיף שישן…” (סמיילי עצוב או קורץ?) 

אבל באמת שהשאלה הזו תפסה אותי
ביני לבין עצמי שאלתי בכנות:
האם אנחנו סולחים לגורלנו ומנת חלקנו? 
גם כשהיא מרגישה דלה, ריקה וחסרה? 

עוד יותר שאני פוגשת כל יום נשים
שאין לי מושג איך הן מחזיקות מעמד יום יום
ומצליחות “לסלוח לגורלן”
ומה יכול לעזור, מול כל כך הרבה מקרים כאלה?

פעם הוזמנתי להרצות בשבת מירון,
לדבר בפני קהל גדול של בחורות
ביקשו ממני לתת “טיפים” מעולם הטיפול
להתמודדות עם ניסיונות החיים.

גם אז מצאתי את עצמי חושבת וחושבת
ובאמת שיש אינספור כלים…
במה אבחר?

“אבל בפועל חנה”,
שאלתי את עצמי,
“כשאת עומדת מול מקרה איום ונורא
מה נותן לך כוח”?

**

יום אחד נסעתי לים
בתוך כל העומס לקחת כמה דקות פיסת חוף
והרהרתי בדברים
פתאום התנגנה התשובה במוחי במנגינה מוכרת.

אומרים כיפור את הפיוט המרגש:
כי אנו עמך- ואתה אלוקינו
אנו בניך – ואתה אבינו
ממשיך הפיוט
אנו נחלתך – ואתה גורלנו
אתה השם הגורל שלי
אתה השם המזל שלי
ושל כל אחת ואחת מאיתנו
זה בורא עולם
הכול זה רק הוא

עולם לשון היעלם
אין עולם בכלל
זה הבל ושקר!
יש משהו טוב נעלם
יש סיבה נעלמת
יש מהלך נסתר

ואם אני נשארת בתפיסה
שיש איזה גורל ביד עלומה
אולי חס וחלילה
אני עוד עלולה למצוא את עצמי
שעיר המשתלח….
אם אני מרגישה ביד הגורל—
אז מה אני שעיר לעזאזל?
ועלה הגורל = קודש להשם

אני מאמינה
שזו בחירה שלנו
להעלות את עצמינו
ואת גורלנו להבנה
שאנחנו קודש להשם
שאנו נחלתך ואתה גורלנו

וכל מה שהשם רוצה מאיתנו זה להיות קודש אליו
שנבין שהוא עשה עושה ויעשה לכל המעשים
שנבין בחוש שהוא טוב ואין עוול
וכל מה שנבקש –למענך אלוקים חיים

כי באמת שאין לנו אפשרות להחזיק מעמד בגלים הסוערים
שאנחנו לא מרגישים מושגחים
שנדמה לנו שיש איזה גורל שיקבע
מי ילך לעזאזל
ומי תזכה להיכנס בארמונו של מלך…

ואם תשאלי אותי :
אבל גם השעיר להשם נשחט
אז מה ההבדל?

התשובה היא:
השעיר זוכה להקריב את חלבו ודמו

אם תרשו לי :
את עצמיותו
את רצונותיו
את תוכניותיו
ולהקדיש את עצמו להשם

מסכימה איתי שזה סיפור אחר?

לעומת השיער לעזאזל שמרגיש שהוא נדחף
ככה לא מוכן, אחורנית
ומתפרק איבר איבר
ומתגלגל מראש ההר
(וזה בסדר אם את מרגישה גם ככה לפעמים, זה קורה לכולנו

 הלוואי שנזכה השנה לעמוד בבית המקדש
לזכות לראות את השעיר הרך הזה
ולבקש מהשם
עזור לי להיות קודש להשם
לעשות רצונך בלבב שלם

כי רוב השנה אנחנו שולחים את עצמינו לעזאזל
עזור לי השם
לרצות השנה את מה שאתה רוצה בשבילי
ותן לי כלים וכוחות לקדש את הכול למענך !

עשה למענך
אם לא למעננו
עשה למענך
והושיענו !!!

גמר חתימה טובה!

הפוסט מה אני שעיר לעזאזל? (מסר ליום כיפור) הופיע לראשונה ב-חנה ביין - מפגש.