אפשר לחשוב שהוא טיפשי או משעשע,

אני ראיתי בו מסר עמוק:

בסרטון ילד שואל 2 מבוגרים:

מהו ההבדל בין “כאן” ל”שם”?

אני לא יודע מה זה “כאן”

ובעצם אני גם לא יודע מה זה “שם”

“בסדר נעזור לך” ענו לו

אחד מהמבוגרים הלך לצד השני

והמבוגר השני נשאר ליד הילד ומסביר לו:

“תראה הוא הולך לשם”

והנה אנחנו נשארנו כאן

והוא שהלך לשם- נמצא שם..”

“אני רוצה להיות שם”

אמר הילד

“אז לך אליו”

הילד הולך ומגיע למבוגר שהתרחק

“הגעתי כבר לשם”?

שאל את המבוגר

“לא ילד, אתה כאן”!

שוב אני כאן??

אבל רציתי להיות “שם”!!

רציתי להיות “שם”!!

“אבל עכשיו אתה איתי כאן”

ענה המבוגר מהקצה השני

“טוב אם אתה רוצה להיות שם

תחזור לנקודה הקודמת- שם

איפה שהיית קודם עם החבר שלי”

הילד חוזר ושואל בתמימות

אני כבר “שם”?

“לא ילד אתה כאן”

אבל איך זה יתכן?

רציתי להיות שם!!

רציתי להיות שם!!!!!

הקטע ממשיך וחוזר על עצמו

עד שהם מתייאשים ממנו מתרחקים

וצועקים עליו לעזוב

אחרי שהתרחקו ממנו צעקו

“ותישאר שם ילד”!!

“מה?

אז אני כבר שם”?

הילד שהיה על סף בכי

התחיל לצהול ולשמוח

(עד שחבר שלו בא ואמר לו

היי, מה אתה עושה כאן?… ונופלות פניו בשנית…).

עד כאן הסרטון.

בחודש האחרון אני שומעת כל הזמן את המתח הזה

בין המקום שלנו כאן למקום שלנו שם

כי אם נסתכל רגע על ראש השנה

נראה שהיו לנו החלטות וקבלות טובות

אי שם בשנה שעברה…

ואיך שוב הגענו לכאן?

הרי רצינו להיות שם!!!

היו לנו תקוות

היו שאיפות

היו ציפיות

היו יעדים

…

ופתאום לפגוש את הכול שוב

והחרדות הגדולות ששנה חדשה מציפה

התקוות הגדולות שאולי לא יתממשו

הציפיות מעצמינו

הפחד לעשות טעויות

הפחד הגדול לחזור לאותה נקודה שוב בשנה הבאה

הפחד שלא נגיע ל”שם” שלנו

ונמצא את עצמינו “כאן” רחוקים כל כך מהרצוי

הפחד מאימת הדין

הלחץ לנצל את הימים

כל הפערים בין ה”רצוי” ל”מצוי”

נפערים לנו מתחת לרגליים

ובמה נחזיק חזק ולא ניפול?

הרי אם נתחיל להבין את המשמעות של היום הזה

לא נעמוד בזה מאימת וחרדת המעמד והדין…

אבל אצל הקב”ה

הדברים לא נמדדים בצורה הזו

ובמיוחד לא בר”ה

כתוב שהשם דן את האדם

“באשר הוא שם”

אומרת הגמרא (ראש השנה טז, ע”ב)

“אמר רבי יצחק אין דנין את האדם אלא לפי מעשיו של אותה שעה,

שנאמר ‘כי שמע אלהים אל קול הנער באשר הוא שם'”.

כותב רש”י בשם המדרש:

“אמרו מלאכי השרת לפני הקב”ה, ריבונו של עולם,

מי שעתידין בניו להמית את בניך בצמא אתה מעלה לו באר,

אמר להם, (בזו) השעה, (הוא) צדיק או רשע,

אמרו לו צדיק, אמר להם ‘באשר הוא שם’,

איני דן את העולם אלא בשעתו”.

ולכן

גם אם ר”ה תופס אותך לא מוכנה

ואת מרגישה שאת רחוקה כל כך מהשאיפות שלך מהיעדים

ומה “שם” שלך שאת רוצה להגיע אליו

ואולי הרגשת שאלול חמק עבר

והזדמנויות נמוגו לך מבין האצבעות

השעון מתקתק והיעד מתרחק…

דעי לך

שאת יכולה לקנות עולמך בשעה אחת

אם ביום הזה עצמו – תהיי שם

צריך אותך ביום הזה מכוונת ומחוברת לעצמך

רוצה להגיע לשם?

תהיי כאן!!

תהיי בראש השנה במקום הנכון

ברצונות, במחשבות, בתפילות

אל תפסיקי לבקש על ה”שם” שלך

לבקש על הקשר עם השם

ועל המלכות שלו בעולם

על הכוחות ועל המטרות והשאיפות

למענך אלוקים חיים

ולא זו לא תחפושת

זה יום שאם את צדיקה בו

זוהי מהותך

זה יום של גילוי הפנימיות שלא תמיד אנו מצליחות

ואפילו דנים אותך כך

באשר את – שם

אז תהיי כאן –

כפי שאת חולמת להיות שם

מאחלת לך שנה פורייה

שנת גאולה וישועה לכלל ולפרט

שנה של פריצת דרך משמעותית

ימלא השם משאלות ליבך לטובה

ותראי ס”ד ברוחנית ובגשמיות ועל כל צעד ושעל

בהזדמנות זו תודה מקרב לב

לכל קהילת הקוראות של מכון מפגש

המשובים החמים שלכן תמיד

במייל ובמפגשים פנים אל פנים

נותנים כל כך הרבה כוח

להמשיך לייצר תכנים מכל הלב

יה”ר שנזכה לשנה טובה ומתוקה

ולעשות נחת רוח ליוצרינו!!

חנה ביין

ומשפחת מכון מפגש

הפוסט איך הגעתי ל”כאן”? (מסר ראש השנה תשפ”ד) הופיע לראשונה ב-חנה ביין - מפגש.

הרבה מטופלים מגיעים לטיפול עם המשאלה הזו…
מי מאיתנו לא מרגישה שהיא מכירה היטב את היגון?

את האבל, החסר הכאב?
את המשאלה שהכל יתהפך לנו במעין “ונהפוכו” כזה
שנמצא טוב כזה טוב
שגם ירגיש טוב בפשטות?

איך הופכים יגון לשמחה?
ולאבל ליום טוב?

המהר”ל כותב על השמחה:

“כי השמחה היא מצד השלמות,
ואשר יש לו שלמות הוא שמח…”
(‘נתיבות עולם’, ‘נתיב התורה’ פי”ח, עמ’ עה).

גם שמחת חתן כלה היא מצד השגת השלמות:
“ראויה השמחה לחתן… כך ראויה השמחה כאשר יש מציאות שלם.
ואין לך מציאות יותר שלם מזווג חתן וכלה”
(‘תפארת ישראל’, פ”ל, עמ’ צ).

שמחה היא תוצאה וביטוי לשלמות האדם.
כאשר אדם מרגיש חיסרון בדבר מה,
והוא משיג אותו, הרי שהוא שמח.

נשאלת השאלה איך משיגים תחושת שלימות??
איך ממקום של חסר / אובדן / כאב אפשר להגיע לשלמות הנפש?

לעיתים קרובות השאלה הראשונה ששואלים אותי בתור מטפלת:

את לא מתחספסת? זה לא שוחק אותך?
איך את עושה הפרדה?
לא קשה לך להתנתק מהצער?
זה לא מדכא לשבת ולשמוע צרות כל היום???

וזה נכון:
להיות מטפלת זה לחפש לגעת ולהיות
במה שרב האנשים באופן נורמלי יתרחקו ממנו
אנחנו לוקחים על עצמינו להתקרב לדברים כואבים ולא פשוטים

מה עוזר לנו לשרוד במקצוע טיפולי?
ואיך “מתנתקים” מכל הצער הזה??

תשובה:

ונהפוך הוא:
לא מתנתקים!!!
מתחברים עוד יותר פנימה!!!
לומדים להיות בכל סוגי הרגשות
להכיל את הצער יכול להכין בנו כלי לשמחה
בחינת “כי יהיה החושך סיבת האורה”

נכון
יש כאב, צער וחסר
אך הדרך היחידה לא לתת להם להשתלט
זה לתת להם ביטוי

מטופלות רבות באות לטיפול
כדי לבוא במגע עם חלקים בלתי נסבלים
שהודחקו
ובטיפול אפשר להחזיק בהם יחד
לעכל אותם יחד
לקבל כוח לבכות את הבכי הזה
או להסתכל למפצלת הרגש הזו בעיניים
ולהיות יכולה לה!

כמעט בכל טיפול עוברים דרך תהליכי “עיבוד אבל”
ויש כל כך הרבה “אובדנים” שאינם מוות
חלומות שלא הגשמו
הילדה שלא זכיתי להיות
ההורות שלי שנראית אחרת מכל מה שרציתי
החסכים, האי הבנות
הפנזטיות מול המציאות
ורק אחרי שיש מקום לרגשות
מדברים אותם
בוכים אותם
מפנים זמן להקשיב להם
אפשר להגיע לתחושה של שלימות פנימית
ומשם גם האושר עמוק יותר
והשמחה שלמה!!

אולי לזה התכוון ר’ נחמן מברסלב כשכתב:
אֲבָל מַעְלָה יְתֵרָה לְהִתְאַמֵּץ לִרְדּף אַחַר הַמָּרָה שְׁחֹרָה דַּוְקָא לְהַכְנִיס אוֹתָהּ גַם כֵּן בְּתוֹך הַשִּׂמְחָה בְּאפֶן שֶׁהַמָּרָה שְׁחוֹרָה בְּעַצְמָהּ תִּתְהַפֵּך לְשִׂמְחָה שֶׁיְּהַפֵּך הַמָּרָה שְׁחֹרָה וְכָל הַיִּסּוּרִין לְשִׂמְחָה”
(לקוטי מוהר”ן תנינא כג)

שדווקא מתוך החיבור פנימה ועבודה עם המרה השחורה, אפשר להפוך אותה לשמחה וזו המעלה היתרה
כי כשהמרה שחורה עומדת בצד ולא מכניסים אותה לשמחה היא אורבת בפינה ומחכה לשעת כושר לשוב ולקחת את המושכות
אבל כשאנחנו חווים ומכירים היטב את המרה שחורה ומכניסים אותה לתוך האמונה והשמחה, היא מתהפכת

כי באמת שאין אושר גדול יותר
מאור שבא אחרי החושך
ממטופלת שמרגישה שהיא פשוט במקום טוב
וכל המערכות יחסים שלה עם עצמה ואחרים השתנו
והחיים שלה בכל הרמות אחרים לגמרי
יודעים להעריך את זה במיוחד אחרי כל העומק של החסר…

השבוע כתבה לי תלמידה מכתב מרגש בסיום קורס קצר:
“…אני יוצאת עם ההרגשה והידיעה שאסור להדחיק רגשות
וגם להרגיש רגשות לא פשוטים כמו עצב, אפילו שזה קשה.
וגם להיות בחמלה כלפי עצמי ולהבין שזה באמת קשה
אם אוכל לבכות באמת ולהיות בזה
אוכל באמת לשמוח…”!!!

זה ריגש אותי והתחבר לי כל כך לנושא הזה בדיוק.

***

היום כולם מדברים על עצות רבות לשמחה:
להתבונן בכל הטוב שיש לנו
להתחזק באמונה וביטחון ברמה חושית
להיות בנתינה ועשייה חיובית למען אחרים
להיות ברגע הזה כאן ועכשיו לתרגל מיינדפולנס
להתחבר לבורא
להתאמן ולעשות ספורט
להיות פעילה ולהגיע ליעדים
לחשוב חיובי
להיות בסביבה של אנשים שמחים ומעצימים
ועוד ועוד

הייתי שמחה להציע
שנדע גם לתת מקום למה שאנחנו מרגישים באמת
למצוא דרך לעבד את הרגשות הקשים
כדי שנוכל לאבד אותם
כדי להגיע לשלמות פנימית ולשמחה שלימה
אם זה על ידי כתיבת, שירה, נגינה, הליכה,
דיבור שיוצא מהלב, וכל ביטוי אחר שאפשר לעשות עם עצמינו
ומתוך החיבור העמוק והאמיתי הזה פנימה
נזכה גם להארה ושמחה שלימה בעזרת השם

פורים שמח!!

חנה ביין.

(פורים תשפ”ג, תפוצת מכון מפגש)

הפוסט איך אפשר לעשות הפרדה, לא להישחק ולשמוח באמת? הופיע לראשונה ב-חנה ביין - מפגש.

תמיד השאלה הראשונה שלי תהיה:
“האם שוחחת עם זה עם המטפלת שלך”?

אם היא עונה בשלילה:
דבר ראשון אני שולחת אותה לשם,
לשיח כנה, ישיר ופתוח מול המטפלת שלה
שהרי אם שיח כזה לא מתאפשר
מה אנחנו עושים מה בכלל בטיפול?

המרחב הטיפולי אמור להיות המרחב לאותנטיות,
הבעה של כל הרגשות ועיבודם.
כולל רגשות לא נעימים.
וקונפליקטים.

לרוב, כבר בשיחה עם המטפלת
משהו טוב יקרה, היא תקבל מענה מחובר ומדויק
ובו תשובות הכי נכונות לשאלות שלה
כך גם תוכל להבין אם נכון לה להמשיך את הטיפול הזה או לא.

מפתיע לגלות שעם כל הקושי לדבר פתוח וגלוי
מחקרים שחקרו יעילות של טיפולים הראו כי
איכות הקשר בין המטפלת למטופלת
תקבע לעיתים קרובות את יעילות הטיפול ותוצאותיו
והמדד הזה, של הקשר,
משמעותי יותר מסוג הטכניקה/ הכלי בו משתמשת המטפלת.

גם בעבודה של טיפול זוגי אנחנו פוגשים את הנרטיב הזה
מחקרים רבים שמנסים לנבא מה עוזר לזוגיות להיות חסינה
מפני משברים שמפרקים את הבית
גילו שזה לא משנה כמה ויכוחים, או מריבות יש בין בני הזוג

אלא – איך נראה השיח גם בזמן של קושי
והאם יש תקשורת ופתיחות רגשית למרות המשבר/ הקושי

גם מטופלת שמרגישה לא בנוח לשתף בטיפול בפרט כלשהו
לא מבקשים ממנה את המידע בכוח
אלא: ספרי עוד על אי הנוחות על הקושי בשיתוף וכו’
עצם הדיבור האוטנטי על המקום בו את נמצאת היום הוא משמעותי ומועיל.

או סטודנטית שלא מרגישה בנוח לשתף בקבוצה טיפולית
ספרי מה קשה לך בשיתוף
לא מבקשים- לשתף בתוכן אישי מיד
אלא שתפי בכנות, איפה שאתה נמצאת בתהליך כאן ועכשיו
מה שאת מרגישה ועולה בך
העיקר להיות בשיח- ולא בניתוק
כי משם אפשר להתקדם….

ולהבדיל להבדיל
נשאלת השאלה מה עם הקשר שלנו לבורא עולם?

ראיתי שמובא בשם הרב דסלר:
“כי תכלית התשובה היא קשר חיבור ושיבה לבורא עולם,
ואפילו אם האדם מרגיש כי גדול עוונו,
עדיין אין דבר כזה ששערי שמים נעולים בפני
תפילה הבאה מתוך תשובה

אז אם – לא נעים ששוב הגיע אלול ותפס אותך לא מוכנה
תגידי לו

ואם את מרגישה שהפעם באמת שאבדה תקווה
דברי איתו

ואם את מרגישה שאין לך כוחות נפש
שוחחתי אליו את זה

ואם את מרגישה שאת חייבת הרגע כוח / עצה / ישועה
ספרי לו, תגידי לו

כי תכלית התשובה היא הקשר היא החיבור אליו

והוא כאן,
עכשיו יותר מתמיד
יוצא לקראתך לשדה
תמצאי את דודך
הוא מחכה
מה תגידי לו?

(מתוך מסר לאלול תשפ”ב – מכון מפגש)

הפוסט דיבור = חיבור הופיע לראשונה ב-חנה ביין - מפגש.

תיאוריית יחסי האובייקט מקורה בעבודתם של פסיכואנליטיקאים בולטים כמו מלאני קליין, דונלד ויניקוט ורונלד פיירבארן. הוא מדגיש את המשמעות של חוויות בילדות המוקדמת, במיוחד את איכות הקשר של התינוק עם המטפל העיקרי שלו, בעיצוב עולמו הפנימי וביחסים הבין אישיים הבאים.

על פי תיאוריית יחסי האובייקט, אינטראקציות מוקדמות עם מטפלים והאופן שבו התינוק חווה אותם בעולמו הפנימי מניחות את הבסיס להיווצרות ייצוגים נפשיים מופנמים או “אובייקטים”. אובייקטים פנימיים אלה כוללים דימויים, אמונות ורגשות הקשורים לאנשים משמעותיים בחייו. אובייקטים אלו משפיעים על התפיסה העצמית של הפרט, על תפיסת הזולת ודפוסי ההתייחסות בשלב מאוחר יותר בחיים.

התיאוריה מדגישה את המושג “דינמיקה של יחסי אובייקט”, המתייחסת לדרכים שבהן אנשים מקיימים אינטראקציה עם אובייקטים פנימיים וחיצוניים ומתייחסים אליהם. הוא בוחן כיצד אנשים משליכים את החוויות, הרגשות והקונפליקטים המופנמים שלהם על אחרים, ומעצבים את התפיסות והאינטראקציות שלהם. תורת יחסי האובייקט מדגישה גם את חשיבותם של תהליכים לא מודעים, כגון הזדהות, השלכה ופיצול, בהבנת הדינמיקה התוך אישית והבין אישית.

גישה טיפולית זו שמה לה למטרה לחקור ולהבין את האובייקטים המופנמים של המטופל, דפוסי ההתייחסות והקונפליקטים הבלתי פתורים שעלולים להוביל למצוקה פסיכולוגית או לקשיים יחסיים. באמצעות הקשר הטיפולי, הלקוח והמטפל עובדים יחד על מנת לחשוף ולעבד את הדינמיקות הבסיסיות הללו, על ידי תהליכי שחזור, השלכה, החיאה מחדש, עיבוד של הקונפליקטים בעולמו של התינוק. זאת על מנת להקל על צמיחה אישית, תפקוד, ופיתוח מערכות יחסים בריאות ומספקות יותר של האדם עם עצמו ועם זולתו.

תיאוריית יחסי האובייקט מציעה פרקטיקה טיפולית מעמיקה, כזו החותרת לשינוי דפוסי החוויה הפנימית. טכניקה זו נלמדת על ידי המשגת הדברים באופן ציורי ומעמיק ופיתוח חשיבה קלינית טיפולית להבנת האינטראקציות בקליניקה ולהבנת ההשפעה של מערכות יחסים מוקדמות על ההתפתחות הפסיכולוגית של אנשים.

כמו כן גישה זו מספקת תובנות לגבי המורכבות של מערכות יחסים אנושיות לאורך כל החיים. זה שופך אור על העולם הפנימי של אנשים ודפוסי ההתקשרות שלהם, מה שהופך אותו לנקודת מבט שימושית עבור מטפלים העובדים עם לקוחות המבקשים לחקור ולשנות את הקשיים הבין-אישיים שלהם. ולהציע לנפש הלא מודעת פתרונות לקונפליקטים באופן יעיל ומסתגל יותר.

להשתתפות בהרצאה חינמית בנושא יחסי אובייקט
ולקבלת מידע  סילבוס על קורס יחסי אובייקט למטפלות
ניתן ליצור קשר עם מערכת המכון מכאן:

הפוסט מה זה תיאוריית יחסי אובייקט? הופיע לראשונה ב-חנה ביין - מפגש.

הפוסט כיפור – מתנה של פעם בשנה! הופיע לראשונה ב-חנה ביין - מפגש.

הפוסט על חטא שחטאנו לפניך- בזלזול בכוחות שבנו, הגבוהים. הופיע לראשונה ב-חנה ביין - מפגש.

הפוסט מה היה קורה עם המארח של בר קמצא היה לומד ACT?? הופיע לראשונה ב-חנה ביין - מפגש.

הפוסט איך להזיז שאלות מעכבות מהדרך? ואיך טיפול מרפא? הופיע לראשונה ב-חנה ביין - מפגש.

הפוסט חמלה עצמית מול שיפוטיות וביקורת עצמית בימי משבר הופיע לראשונה ב-חנה ביין - מפגש.

הפוסט יציאה מתקיעות בקליניקה הופיע לראשונה ב-חנה ביין - מפגש.