“תקשיבי”
היא אומרת לי
“הם משתפים אותי בדברים גדולים וקטנים
ואני פשוט לא יודעת מה אני אמורה לענות…
את מטפלת…בטח יש איזו נוסחה מה שצריך לומר
תוכלי ללמד אותי כמה שורות מה “ספר של המטפלים”?

“מה את כן אומרת להם”
שאלתי
“אני אומרת להם שאני מבינה אותם”

“ואת מבינה אותם”?
“לפעמים”

“אז למה שלא ננסה לעבוד על זה
כי בינינו זה לא משנה מה תגידי
מה שישנה זה מה תרגישי
אם תצליחי להרגיש חיבור לילדים האלה
להתחבר באמת מה עובר עליהם
איך החיים נראים מהעיניים שלהם
מהם הדאגות שלהם
הרצונות שלהם, החלומות, והפחדים
מהם הרגעים היפים שלהם ביום
ומה הכי הכי כואב להם בסתר ליבם…
כשחושבים עליהם – ומתחברים אליהם
זה כבר יביא לך את המילים הנכונות”

“וואו” היא אמרה
“לא חשבתי על זה כך
באמת זה חזק ולא מורכב כל כך…”

נזכרתי שבאותו שבוע בדיוק
מטופלת אמרה לי את אותו הדבר
היה רגע בטיפול שאמרתי משהו משמעותי
משהו שהרגיש אולי קרוב יותר מתמיד
ואז המטופלת אמרה לעצמה (ולי אח”כ)
“בטח היא לא מתכוונת לזה באמת
זו העבודה שלה להגיד את זה
זה כתוב בספר של המטפלים…”
כשהיא אמרה לי את זה
העיניים שלנו נפגשו
ומה שהיה שם לא היה כתוב בשום ספר של מטפלים
היא הרגישה את זה
וגם אני

הרי בוודאי שאם היו ניסוחים ש”נכון לומר אותם”
היה אפשר לטפל באמצעות בינה מלאכותית
לא היה צריך אותנו, בני האדם
אבל האמת היא שאין תחליף לרגשות אנושיים
ומה שעושה את העבודה
ברוב המקרים זה העבודה של הלב
היכולת להרגיש
להתחבר
לראות את השני
להכיל אותו
לאהוב אותו
כל כך הרבה פעמים שאני מוצאת את עצמי
מול אנשים שמבקשים עצה/ שיתוף
ולא  בטיפול, בחיים עצמם
וכל מה שאני יכולה לעזור להם באותו רגע
זה לאהוב אותם
לאהוב באמת
ולעזור להם לאהוב את עצמם
ואם זה אמיתי ועמוק
זה עובד כמו קסם
ומבחינתי זה כמו לדבוק במידותיו של הקב”ה
שכולו ים של אהבה חסד ורחמים
כמו שאמרנו מקודם
אם היה מתכון טכני לפתרונות לכאבים של בני האדם
היו ממציאים רובוטים באמצעות בינה מלאכותית
אבל אין דבר כזה

מה כן?
“בינה מלכותית”

יום כיפור – יום מספירת ה”בינה”

כתוב בספרים הקדושים
שהחטאים והעוונות יוצרים מסך – מחיצה על האדם
ויוצרים “חיצוניים” מעין מלאכים, כוחות
שיונקים את השפע שאמור להגיע אל האדם
וניזונים מזה מכוח העבירות שעשה
ויש לנו מתנה שקיבלנו שנקראת תשובה
שאפשר כל השנה לשוב בתשובה
ובפרט ביום הכיפורים בו יש מושג של כפרה
מה שאין כל השנה
כדי לבטל את ההשפעות של אותם מלאכים שליליים
שהם התוצאות של העבירות שלנו
צריך להעלות את הדינים למעלה
ולעשות תיקון עמוק – מעין טיפול “שורש”
השורש הזה מיוחס לספירת ה”בינה”

זה נקרא המתקת הדינים בשורשם
ה”מלכות” היא כנגד העולם הגשמי, העשייה
וה”בינה” – זה העולם הרוחני בו מקור השפע של הנשמות שלנו
כל השנה אנחנו נמצאים ב”מלכות” ושואפים מה”בינה”
אבל יש יום אחד בשנה בו אנחנו טובלים בתוך הבינה
ביום הכיפורים אדם נכנס לתוך השפע עצמו
למקום גבוה שעוטף את כל ישותו
כמו לחזור למקור של הנשמה
למקור של הרצון שלנו
למקום הטהור לפני החטא ולפני היצר הרע
יש בכיפור אפשרות להתנתק ולהתנקות מכל הרע

כמובן שהדברים עמוקים וגדולים
ואי אפשר לעמוד על עומק
אבל גם ככה מהקצת שאנחנו מבינים
אפשר לקבל חלישות הדעת
מה נכון להגיד ברגעים הללו?

מה צריך לעשות?

ב”ה יש לנו סדר תפילה ונוסחים שיש בהם עניינים גדולים מאד
וב”ה שיש לנו הלכות ברורות ליום הכיפורים בעצמו
כיצד לנהוג בכל פרט ופרט
צריך לחזור בתשובה
צריך להתפלל
ועדיין
חשוב לזכור
רחמנא ליבא בעי
העיקר הכוונה
מה שנרגיש
מה שנחשוב
כמה שנתחבר
זה משמעותי מאד!

ולזכור שהשם אוהב אותנו אהבה גדולה ויתרה
כל המהות של היום הזה

יום הכיפורים, זה יום טוב שניתן לנו במתנה אדירה
לאפשר לנשמות שלנו לשוב אליו באמת
להיטהר, לחזור לשורש
איך אפשר להתחבר ולהרגיש את הרגשות הנכונים?
לכל אחת יש את הדרך שלה
יש כאלה שעוזר להן ללמוד את הפירוש של המילים של התפילה
או להתפלל ממחזור עם פירושים
יש כאלה שעוזר להן לשיר את הפיוטים
לחשוב על מלכות השם בעולם
לשמוע / לקרוא ועדים ושיעורים
ללמוד את ההלכות של היום הזה
להוסיף צדקות וחסדים
להתפלל גם במילים שלנו
לחזור לרצון הפנימי ביותר שלנו
לזכור מי אנחנו באמת
ומה אנחנו רוצים באמת

מאחלת לך ים של אהבה

ביום הכיפורים ובכל השנה כולה!!

גמר חתימה טובה!

***

 לי באופן אישי מאד עוזר לשמוע שיעורים ולקרוא עלונים ולכן מידי שנה אנחנו שולחים בתפוצה של מכון מפגש חומרים על ענייני דיומא שמתעדכן מידי שנה בשנה מוזמנת להירשם לקבלת תוכן תורני מכאן  

הפוסט מה “נכון” לומר במצבי סיכון? בינה מלאכותית או מלכותית? (מסר ליום כיפור- תשפ”ד) הופיע לראשונה ב-חנה ביין - מפגש.

שנה שעברה כתבתי את הפוסט קומי לסליחות (מופיע גם כאן באתר)
שם אני כותבת על לסלוח,
לעשות תהליך של פיוס עם עצמי
של “תשליך” מכל מה שצריך להשליך.

קיבלתי עליו תגובות רבות מכן, גם השנה.
שאלה אותי מישהי
חנה, איך את יכולה לכתוב שם בקטע?
“סלחי לגורלך”
אם את מרגישה שיש ניסיונות וקשיים גדולים?
החיים פשוט מרגישים לא הוגנים לפעמים!

איך אפשר לסלוח לו, לגורל?
יש מצבים שאת אומרת, הגורל פשוט אכזר!

מספרים על אחת שישנה הרבה בראש השנה
ולא ממש פחדה שהמזל של יישן השנה
“כי עם מזל כזה, עדיף שישן…” (סמיילי עצוב או קורץ?) 

אבל באמת שהשאלה הזו תפסה אותי
ביני לבין עצמי שאלתי בכנות:
האם אנחנו סולחים לגורלנו ומנת חלקנו? 
גם כשהיא מרגישה דלה, ריקה וחסרה? 

עוד יותר שאני פוגשת כל יום נשים
שאין לי מושג איך הן מחזיקות מעמד יום יום
ומצליחות “לסלוח לגורלן”
ומה יכול לעזור, מול כל כך הרבה מקרים כאלה?

פעם הוזמנתי להרצות בשבת מירון,
לדבר בפני קהל גדול של בחורות
ביקשו ממני לתת “טיפים” מעולם הטיפול
להתמודדות עם ניסיונות החיים.

גם אז מצאתי את עצמי חושבת וחושבת
ובאמת שיש אינספור כלים…
במה אבחר?

“אבל בפועל חנה”,
שאלתי את עצמי,
“כשאת עומדת מול מקרה איום ונורא
מה נותן לך כוח”?

**

יום אחד נסעתי לים
בתוך כל העומס לקחת כמה דקות פיסת חוף
והרהרתי בדברים
פתאום התנגנה התשובה במוחי במנגינה מוכרת.

אומרים כיפור את הפיוט המרגש:
כי אנו עמך- ואתה אלוקינו
אנו בניך – ואתה אבינו
ממשיך הפיוט
אנו נחלתך – ואתה גורלנו
אתה השם הגורל שלי
אתה השם המזל שלי
ושל כל אחת ואחת מאיתנו
זה בורא עולם
הכול זה רק הוא

עולם לשון היעלם
אין עולם בכלל
זה הבל ושקר!
יש משהו טוב נעלם
יש סיבה נעלמת
יש מהלך נסתר

ואם אני נשארת בתפיסה
שיש איזה גורל ביד עלומה
אולי חס וחלילה
אני עוד עלולה למצוא את עצמי
שעיר המשתלח….
אם אני מרגישה ביד הגורל—
אז מה אני שעיר לעזאזל?
ועלה הגורל = קודש להשם

אני מאמינה
שזו בחירה שלנו
להעלות את עצמינו
ואת גורלנו להבנה
שאנחנו קודש להשם
שאנו נחלתך ואתה גורלנו

וכל מה שהשם רוצה מאיתנו זה להיות קודש אליו
שנבין שהוא עשה עושה ויעשה לכל המעשים
שנבין בחוש שהוא טוב ואין עוול
וכל מה שנבקש –למענך אלוקים חיים

כי באמת שאין לנו אפשרות להחזיק מעמד בגלים הסוערים
שאנחנו לא מרגישים מושגחים
שנדמה לנו שיש איזה גורל שיקבע
מי ילך לעזאזל
ומי תזכה להיכנס בארמונו של מלך…

ואם תשאלי אותי :
אבל גם השעיר להשם נשחט
אז מה ההבדל?

התשובה היא:
השעיר זוכה להקריב את חלבו ודמו

אם תרשו לי :
את עצמיותו
את רצונותיו
את תוכניותיו
ולהקדיש את עצמו להשם

מסכימה איתי שזה סיפור אחר?

לעומת השיער לעזאזל שמרגיש שהוא נדחף
ככה לא מוכן, אחורנית
ומתפרק איבר איבר
ומתגלגל מראש ההר
(וזה בסדר אם את מרגישה גם ככה לפעמים, זה קורה לכולנו

 הלוואי שנזכה השנה לעמוד בבית המקדש
לזכות לראות את השעיר הרך הזה
ולבקש מהשם
עזור לי להיות קודש להשם
לעשות רצונך בלבב שלם

כי רוב השנה אנחנו שולחים את עצמינו לעזאזל
עזור לי השם
לרצות השנה את מה שאתה רוצה בשבילי
ותן לי כלים וכוחות לקדש את הכול למענך !

עשה למענך
אם לא למעננו
עשה למענך
והושיענו !!!

גמר חתימה טובה!

הפוסט מה אני שעיר לעזאזל? (מסר ליום כיפור) הופיע לראשונה ב-חנה ביין - מפגש.

הפוסט על חטא שחטאנו לפניך- בזלזול בכוחות שבנו, הגבוהים. הופיע לראשונה ב-חנה ביין - מפגש.