מה הקשר בין מטרנה לאלול?

תשובה:

אם היה יוצא כרוז עם פרסומת לאלול

זה היה כמו הפרסומת של המטרנה

אלול – הכי קרוב לאבא !!

אבל עכשיו כשאלול כאן

לא כולנו יודעים מה לעשות עם הרגשות שהוא מעורר בנו…

לא כולם מגיבים כמו תינוק שש לקראת בקבוק המטרנה שלו…

והרי – אלול זה הכי קרוב לאבא?

מה זה עושה לנו ה”קרוב” הזה?

שמחה?

פחד?

התרגשות?

כאב?

לעיתים קרובות

המקום ה”קרוב” מעורר בנו פחד

פחד להיות חשופים

פחד שיראו את החולשות שלנו

פחד לגלות שאנחנו לא מושלמים

פחד מנטישה, ביקורת אכזבה או כישלון

והרבה מאיתנו משליכים על הקב”ה

האבא הגדול שלנו את הפחד הזה

שאולי אבא לא יהיה מרוצה ממני הפעם

ואולי אבא לא שמע אותי בשנה שעברה

כי איפה הייתי אז … ואיפה אני היום…

ואיזו בושה ששוב אני מתמודדת עם אותם דברים

ואולי פחד מפני השנה החדשה

פחד שלא ננצל את הימים הגדולים הללו כמו שצריך…

בפסיכולוגיה עוסקים הרבה ביכולת הנפשית

להיות בקשר קרוב

קשר אינטימי – באנגלית INTIMACY

פירוש – IN TO ME SEE

אינטימיות היא קרבה רגשית עמוקה

היא כרוכה באמון ובנכונות לחשוף את עצמי בפני אדם אחר

להראות לו את תוכי כפי שאני

ולנהל דיאלוג הדדי פתוח ועמוק

גם על נושאים לא נעימים

באופן מפתיע היכולת להיות באינטימיות

מהווה מקור לעונג ותחושת אהבה וסיפוק

על אף היותה דורשת משאבים נפשיים רבים

היכולת לשתף במקומות הכי עמוקים

מרפאית את הנפש

על מנת לחוות שם חוויה מקבלת ובטוחה

זו חוויה ראשונית עמוקה ובסיסית

שכולנו שואפים אליה

כגמול עלי אימו

כשהתינוק חווה התקשרות בטוחה

הוא לא דואג שאימא לא תטפל בו

הוא לומד להרגיש בטוח בעריסה… בלול

וכמו עכשיו, באלול

נהרהר איזה דפוס התקשרות יש לנו מול הקב”ה?

האם אנחנו מרגישים בטוח שם?

ומה אפשר לעשות כדי לחזק את הקשר?

איך מייצרים אינטימיות?

איך נוכל באמת לשמוח ולהרגיש הכי קרוב ובטוח?

יש כמה וכמה מרכיבים ליצירת אינטימיות:

• חשיפה עצמית
• כנות ואותנטיות
• זמן שהייה משותפת יחד
• חשיבה אחד על השני
• ידע האחד על השני
• אמון האחד בשני
• יכולת לשוחח גם על רגשות לא נעימים
• שיתוף במה שמרגישים באמת כאן ועכשיו
• חיבור ואהבה…

היכולת הנפשית להיות בקשרים קרובים

היא יכולת קריטית וחיונית לאיכות החיים שלנו

והיא יכולת הנדרשת ממטפלים

על מנת שיוכלו ליצור מרחב בטוח לריפוי בטיפול

זה המרחב בו מתרחש הריפוי הטיפולי

לקשר עמוק יש יכולת מופלאה לרפא את הנפש

ליצוק ביטחון, שלווה, עומק וחוויה קיומית טובה

להחליף היעדר ביטחון – בעוצמה

חרדה – בשלווה

ולהפוך תחושות ייאוש וריק למשמעותיות

אנחנו מלמדים את הנושא כל הזמן דרך הקורסים השונים

העוסקים ביחסי אובייקט וביחסים אינטרסובייקטיבים

במידה ואת עוסקת במקצוע טיפולי

ומעניין אותך ללמוד את הנושא לאשורו מוזמנת ליצור קשר

שמעתי לא פעם מתלמידות

שמה שעשה להן שיעור פסיכולוגיה אחד

לא עשו להן מאה שיעורי יהדות- מבחינת החיבור לקב”ה

וזאת מהסיבה שבשיעורים הן הרגישו שהתחברו פתאום לעצמן

בצורה עמוקה יותר מתמיד

ואם יש לי את עצמי בתחושת קיום עמוקה

גם הקשר עם הקב”ה

התפילות

החיבור אליו

הכל מעמיק בעצם

ולכן העבודה מתחילה ביכולת שלנו להיות

להרגיש את עצמינו

ועכשיו יש כוח מרפא בזמן הזה

חודש שלם בעל אפקט מדהים

הרי השם קרוב לכל קוראיו תמיד

לכל הקוראים לו באמת

בכנות מלב גדוש ומחובר

ובאלול החיבור עוצמתי מתמיד

הוא מגיע הכי קרוב שיש

כי אלול זה הכי קרוב לאבא

אז כנסי לים האהבה הזה שלו

בחרי לך איזה כלי לחיזוק האינטימיות

אולי חשיפה עצמית? ולספר לו הכל הכל הכל?

אולי להרהר בו ולחשוב על השם?

אולי זמן משותף שלכם יחד?

לצאת לבלות איתו?

או אולי לפתוח הפעם נושאים רגישים?

כאלה שלא העזת לומר עד היום?

או ללמוד על השם?

הרי כאמור ידע על השני מייצר חיבור…

וכמו שכותב הראב”ד שאפשר למצוא את השם במחשבות שלנו

“וראשון לכל הראשים שידע האדם את יוצרו

ויכיר את בוראו ואם הוא נעלם מעיני כל חי

אך הוא נמצא בלבבות ונגלה ונגלה במחשבות…”

הוא כבר כאן …

הוא לא עולה כמו פגישה טיפולית

והוא זה שעומד מאחורי כל ריפוי

קחו לכם זמן יחד

לכבוד החודש הקרוב הזה

להתקרב גם את

מאחלת לך חוויה מלאת אהבה וסיפוק

וחודש של קירבה מדהימה לדודך

חנה ביין
ומשפחת מכון מפגש

(מתוך פוסטים לקהילת מכון מפגש, אלול תשפ”ג)

הפוסט איך יוצרים אינטימיות? על אלול וטיפול.. הופיע לראשונה ב-חנה ביין - מפגש.

היש צוהלת ושמחה, כמוני מסכה??
מכירות את ליצן החצר, הצוהל ביותר
שאת חיי עצמו, חי בצל הדיכאון?

בפסיכולוגיה מדברים הרבה
על הציר נפשי שכולנו נעים עליו בלי לשים לב אפילו:
בין חיבור לעצמי וניתוק מעצמי
בין ה”עצמי האמיתי לעצמי הכוזב”

ובאמצע על הציר הזה יש כל מיני סוגים של מנגנונים ומסכות…
בניגוד למה שמקובל לחשוב.

“המסכה”, הניתוק מעצמי, זה לא חייב להיות רע תמיד
תחשבי על זה
כולנו נדרשים לתפקד בעולם
בו אין אפשרות להביע את עצמינו
באותנטיות מלאה בכל רגע נתון, נכון?

היכולת להתאים את עצמינו לסיטואציות
גם אם זה דורש להדחיק את האוטנטיות שלנו,
חשובה מאד לתפקוד ולבריאות הנפשית שלנו.

עם זאת נשאלת השאלה:
מתי צריך לדאוג מהעצמי הכוזב?
מה קורה כשמרגישים ריחוק מהחיבור הטבעי והספונטני ליצירתיות ולחיות שלנו?

יש מקרים בהם העצמי הכוזב משתלט על האדם
עד כדי כך שהוא מאבד קשר לחיבור עצמי אותנטי
ולתחושת קיום.

זה מתבטא במצבים כגון:

• כשהאדם לא יודע מה הוא רוצה או מה הוא אוהב
• כשהאדם מתקשה לבצע בחירות בעצמו
• כשהאדם מתקשה להרגיש טוב עם עצמו ולהנות מעצם קיומו

זה כמובן יכול להיות אדם
שנראה כלפי חוץ מאד אהוב, מוצלח, מצחיק
אבל מרגיש ריקנות בפנים…

“היש צוהלת ושמחה כמוני מסכה”?
האבסורד הזה,
המסכה צוהלת ושמחה
(וגם חייבת להפגין זאת ולשאול בתחרותיות:
האם יש עוד שמחים כמוני???
כבר שאלה גדולה לגבי האוטנטיות של השמחה הזו… )
נניח והיא שמחה
אבל מה עם מי שלובש אותה???

גם אנחנו,
כולנו נעות על הציר הזה
בין האוטנטיות והחיבור
לבין הריצוי/ הניתוק / הזיוף
פעם אנחנו מאד מחוברות
ופעם מחופשות למשהו אחר לרוב מבלי משים.

לפעמים הצורך להיות מחוברת לעצמך בזמנים מסוימים לא מרפה
מנדנד ומנדנד כמו שיחת ממתינה
או שהוא מקבל מענה והתייחסות
אבל לפעמים הוא מקבל דווקא ניתוק צורם
לפעמים העצמי האמיתי כבר מפסיק להתקשר
וזה כבר עצוב ממש.

מה עושים?
אז כמובן שטיפול דינמי מציע פתרונות מעולים!!
ויכול להיות לעזר במקרים האלה בדיוק.

אבל כרגע נתייחס במישור קצת יותר פרקטי
(אבל תזכרי שזה עמוק הרבה יותר, טוב?)

ונביא כמה טיפים מעשיים:

1. יצירתיות ויצרנות:
   הרופא והפסיכולוג המפורסם דונלד ויניקוט
   רואה חשיבות ביכולת ליצור משהו באותנטיות וביכולת “לשחק”
   הכוונה להביע את עצמך בדרך יצירתית חופשית-
   שגורמת לך הנאה.
   זה יכול להביא את האדם לחיבור ולקשר עם העצמי האמיתי שלנו.
2. היכולת להיות לבד:
   עצה נוספת שלו היא לנסות לבחון את היכולת שלך להינות מזמן איכות עם עצמך.
   כשהחיבור שלך לעצמך הוא בריא ומאוזן – את תהני מ”לבדיות” מידי פעם
   בנוסף למערכות יחסים טובות ומספקות עם אחרים.
3. הקשבה פנימה:
   לעשות עבודה ממוקדת על זיהוי הצרכים האמיתיים שלך וסיפוקם.
   עם עצמך, או בעזרת אחרים.
4. לדבר את זה
   לתרגל שיח אותנטי פתוח וכנה בתוך מערכות יחסים קרובות.
   לומר באמת באמת מה שאת מרגישה ולא מה שאת חושבת שצריך או מה שרוצים לשמוע
   (בין בני זוג / הורים וילדים/ חברות טובות מאד/ מטפלת ומטופלת)
   יש לשים דגש על שיח נטול שיפוטיות עם הקשבה והכלה אמיתית
   לרגשות שעולים בלי לתת מענה רציונאלי רק הקשבה לרגש וחיבור אליו
   גם אם עולה רגש לא ברור – לומר לא ברור לי מה אני מרגישה עכשיו.
   אם עולות דמעות זה בסדר גמור. לתת לזה מקום.
5. חיבור גוף- נפש
   לתרגל חיבור עצמי דרך הגוף או התודעה: תרגול של מיינדפולנס, הרפיות, עיסויים וכדומה.
6. להתפלל !!
   כמובן שתפילה היא כוח גדול ומסוגל, מעצם התפילה עצמה
   כמו על כך דבר, אפשר להתפלל גם על העניין של חיבור עצמי..
   לבקש להרגיש טוב בתוכי, לרפא בי את כל מה שצריך.
   לא להזניח את הנשמה שמדברת אלי מתוכי, להיות מחוברת לקיום הייחודי שלי.בנוסף עצם היכולת להתפלל במילים שלך, לדבר את עצמך זה כבר מקרב אותך לחיבור עמוק פנימה.

הערות חשובות:

• לפעמים יש קושי גדול להתחבר לאוטנטיות כי מבחינה נפשית העצמי האמיתי
  לא מפותח דיו, במקרים כאלה הטיפים הנ”ל לא ממש יעזרו ויידרש טיפול מעמיק יותר.
• אין קשר בין התפתחות אינטלקטואלית להתפתחות העצמי האמיתי.
  ולהפך לפעמים דווקא אנשים הנוטים להשתמש חזק בשכלם וברציונליות עלולים
  חלילה לאבד קשר עם העצמי האמיתי ולתמוך גם עם השכל והכישרון דווקא בעצמי הכוזב.

בהצלחה רבה לכולם!!

לעוד מאמרים מוזמנים להירשם לתפוצה שלנו!!

עוד על טיפול דינמי תוכלי למצוא כאן באתר.

הפוסט איפה ה”עצמי” האמיתי שלך?? הופיע לראשונה ב-חנה ביין - מפגש.