לפעמים זה האופי שלנו —
פרפקציוניזם, ביקורת עצמית, ערך עצמי נמוך

לפעמים אלו קשרים מהעבר
חוויות של הזנחה, חוסר עקביות, פגיעה

ולעיתים אלו הפחדים שלנו —
פחד דחייה, נטישה, אובדן

אבל בפועל

זה מרגיש הרבה יותר פשוט

את מרגישה רגשות אשמה כשאוהבים אותך?

כשנותנים לך ומשקיעים בך מעבר למה שציפית

את מרגישה רגשות אשמה?

צורך להתנצל? להחזיר?

“אוי לא נעים… וואו זה יותר מדי… סליחה ש— תודה על—”?

לצאת ממצרים זה להיות מוכנה לקבל כמויות של אהבה

ללא תנאי

שפע של אהבה

פעם שאלה אותי מטופלת

אם אני יכולה לאהוב אותה יותר מאשר היא אוהבת את עצמה

זו הייתה סוג של בקשה, ומשאלה

הנקודה היא שהטיפול לא אמור לספק לנו אהבה

אלא לפתח בנו יכולת להכיל אהבה

כי בחיים עצמם

אי אפשר לחוות ולקבל אהבה מאחרים

יותר ממה שאנחנו מוכנות לתת לעצמנו

רואים את זה כל הזמן בתוך מערכות יחסים

הקושי להכיל את הטוב

משפיע גם על הצד הנותן ולא רק על המקבל

אז אם אנחנו רוצות לצאת ממצרים

בין היתר אנחנו צריכות להכין את עצמנו

ככלי שמחזיק ברכה

לקבל כמויות עצומות של אהבה

כי פסח הוא חג בבחינות גבוהות של אהבה

(יום הכיפורים למשל הוא בבחינות של יראה)

לעיתים קרובות הרבה יותר קל לנו להישאב לניקיונות המאומצים

לכל המקומות ה”מלוכלכים” שלנו

לכל החסרונות

לכל המקומות של “אני לא בסדר”

“לא ראויה” או “לא שייכת”

קשה לנו להכיל את גודל אהבת ה’ לעם ישראל

היום נכין את הכלי הזה יחד:

ובכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו

כאילו הוא יצא ממצרים

להגיע להכרה העמוקה

שיד ה’ שולטת בכל

ושהוא בחר בנו מכל האומות

כן, הוא בך. בך. אחת מתוך רבים

דווקא כשהיינו במצב הכי נמוך שלנו

וזה מוכיח לנו שאין מצב בו הוא לא אוהב אותנו

שתמיד יש מה לאהוב בנו

ואין שום מצב שאי אפשר לשוב ממנו

ליל הסדר הוא הלילה בו ה’ בא לגאול אותך

להוציא אותך מהמיצרים

לבחור בך מחדש

והמצה היא לחם האמונה

אמונה לא רק בכך שהקב”ה ברא את העולם בששת ימי המעשה

אלא אמונה בכוח יציאת מצרים

שם הקב”ה התגלה ככל יכול ממש

שאין מעצור ביד ה’ להושיע — אם ברב ואם במעט

ושידו לא תקצר

אין תחום שכואב לך או קשה לך בו

שהקב”ה לא יכול לפתור או לשנות

בנוסף

אין סיבה למה ה’ אוהב אותנו

לא כי אנחנו צדיקים, רחמנים או טובים

אומר ר’ אהרן מקרלין:

הקב”ה אוהב את עם ישראל אהבה שאינה תלויה בדבר

זוהי אהבה עמוקה ביותר

וזה הטעם שבני ישראל נקראים “עם סגולה”

כשם שסגולה מועילה בלי טעם ודעת

כך גם בחירת ה’ בעם ישראל היא למעלה מכל טעם ודעת

אין לזה סיבה

ה’ אוהב אותך בלי סיבה

וביציאת מצרים הקב”ה גילה את אהבתו אלינו

אהבה עזה ללא מיצרים או מעצורים

אהבה ללא תנאי

ומובא בזוה”ק:

כשהקב”ה פתח את הרקיעים ונתן לנו את התורה

הייתה שם חתונה, ברית עולם

והקב”ה לקח אותנו כבת זוג

זו הייתה החתונה היחידה בעולם

שאין בה אפשרות לגט או גירושין

ה’ אמר לנו: “וארשתיך לי לעולם”

איפה שלא תלכי

מה שלא תעשי

נישאר יחד

זו המתנה הגדולה ביותר שיהודי יכול לקבל

הבטחה שבורא עולם לעולם לא יעזוב אותך

הקב”ה לקח חלק מעצמו

חלק אלוק ממעל

ושם בכל אחד ואחת מאיתנו

כדי שלא משנה מה נעשה

לאן נלך ומה נעבור

תמיד נהיה מחוברים אליו

אהבה שאינה תלויה בכך שנהיה טובים או לא

הדפוסים הללו יוצרים לעיתים קרובות

התנהגויות של חבלה עצמית

באופן לא מודע

מי שמתקשה לאהוב את עצמה מבפנים

ולקבל אהבה מבחוץ

לרוב תחבל במערכות היחסים היקרות לה

ותחווה שוב ושוב מצבים

שכאילו מוכיחים לה שהיא צודקת

שלא מגיע לה

שהיא לא בסדר

ולא רצויה

יש קשר אחד

שלא משנה מה תעשי — לא תוכלי לחבל בו

לא משנה כמה את קרובה או רחוקה

לא משנה מה את חושבת על עצמך ברגע הזה

הקשר עם אבא שבשמים

בורא עולם

שמחיה ומקיים הכל בכל רגע

והוא כל יכול

הוא מגיע אלייך בליל הסדר

להשפיע כמויות של אהבה

ואומר לך:

“ש… ילדה שלי

זה לא משנה

אני בוחר בך

אוהב אותך

גואל אותך”

וגם אם את מרגישה לא מוכנה

זה לא משנה

תעצמי עיניים לרגע

ותרגישי את המקלחת האדירה של האהבה הזו

שבחרה בך

והוציאה אותך

וגאלה אותך

כי הוא פשוט אוהב אותך

פסח כשר ושמח!!

יהי רצון שתזכי להרגיש את אהבת ה’

בטוב הנראה והנגלה

ולחג של חירות, גאולה וישועה

לכלל ולפרט

חנה ביין

וכל משפחת מכון מפגש

אם המילים נגעו בך —
את מוזמנת להמשיך לקרוא באתר, לשתף,
או להיות בקשר.

הפוסט למה קשה לנו לקבל אהבה – ואיך פסח מלמד אותנו להיפתח אליה הופיע לראשונה ב-חנה ביין - מפגש.

הפוסט התכלת שחושפת את המלך האמיתי הופיע לראשונה ב-חנה ביין - מפגש.

הכשרת מטפלות חרדיות מתוך חיבור לאמונה וללב האדם

ביום י׳ בשבט תשפ״ו התקיים כנס חלוקת תעודות חגיגי של ‘מכון מפגש’ ללימודי פסיכותרפיה לנשים חרדיות, בהשתתפות רבנים, מרצים, צוות המכון ובוגרות הקורס. הכנס ציין את סיום מסלול ההכשרה של מחזור נוסף, והיווה רגע שיא בתהליך לימודי ומקצועי מעמיק, המשלב ידע טיפולי עם עולם הרוח והאמונה. האירוע התקיים באווירה מכובדת וחגיגית, מלווה בכיבוד חלבי עשיר.

הנשים בקהל נהנו לשמוע על דרכי טיפול מול אתגרי הדור, זהות המטפלת החרדית והאחריות המקצועית והערכית המוטלת על העוסקות בתחום בריאות הנפש.

הרב הגאון רבי יהושע אייכנשטיין שליט״א, המפקח הרוחני של המכון, עמד בדבריו על אתגרי ההתמודדות בדורנו ואף הדגיש את המורכבות הנפשית של האדם:

“האדם מורכב מנפש בהמית, נפש משכלת, רוח ונשמה. אם רוצים להכיר אדם צריך להכיר את כל החלקים. הפסיכולוגים צריכים להכיר גם בקיומה של הנפש המשכלת, לצד הכלים הרבים והחשובים של הפסיכולוגיה ולשלב את הטיפול בשתי נפשות אלו, מכיוון ששתיהן יחד משמעותיות לריפוי של אדם”.

בהמשך דיבר ד”ר פלשמן, המנחה האקדמי של המכון, בשילוב של עמקות ונעימות:

“הילד יוצא מהחדר עם חוויה שמעולם לא הייתה לו, וזה מאפשר את הטיפול. הילד חולם את המטפל שהוא צריך ותפקיד המטפל הוא לא לקלקל את זה. הילד יהפוך אותך למטפלת שהוא צריך.”

  הוא הוסיף גם על אופן הלימוד הנדרש:

במקצוע שלנו חייבים להכיר את התאורייה, המחקר ואת כל הידע המקצועי. אך אופן הלימוד נועד לפתח אותנו כאנשים טובים יותר. לכן אני אומר- אשריכן שלמדתן במכון מפגש ולא באוניברסיטה. ואני אומר זאת כמי שלימד שלושים שנה באוניברסיטאות. שם התחרותיות האינסופית והמרוץ אחר “ידע” לפעמים מסיחים את הדעת מפיתוח הלב. פעמים רבות העיקר באוניברסיטאות הוא התעודה – לא הלב והאישיות. ואילו כאן, במכון מפגש, אני מתפעל מאופן הלמידה; פיתוח אישיות המטפל חשוב לא פחות מהידע המקצועי,  הכלי העיקרי בעבודתנו הוא פיתוח הלב.” ציין.

לבסוף הביע אמון עמוק ותמיכה עמוקה מאחר ומדריך את הצוות הנפלא של מכון מפגש: “יש לכן צוות נפלא של מדריכות ואני מכיר כל אחת מהן”.

בשלב זה, הגב’ חנה ביין, מנהלת ומייסדת המכון, ערכה שיח מקצועי של שו”ת עם ד”ר פליישמן בשיתוף הקהל.

לאחר מכן, פנו להפסקה קלה עם בופה חלבי עשיר.

וכאן הגענו אל חלק הארי של הערב. דברי הבוגרות וחלוקת תעודות. 

“אל תשכחו מי אתן.” הדהד המקרופון בידיה של לאה מנדל, סגנית המכון, “אנחנו רוצות להיות מטפלות יראות שמים. עלינו להשתמש ברגשות שלנו – דרכם אנחנו מגיעות למטופל, למה שקשה לו ולמה שחוסם אותו. והרגע הזה,” הוסיפה, “של קבלת התעודה מסמל את הדרך שעברתן כאן”.

חנה ביין, מייסדת ומנהלת המכון, פנתה לבוגרות בדברי הערכה:

“התעודה זה אנחנו, מי שאנחנו הופכות להיות, בתור אנשים שרוצים לגדל את עצמנו ואחרים. באתן לפה בגלל המטפלת שחלמתן להיות, אנחנו מחפשים בעומק את הריפוי, את מה שחלמנו באופן לא מודע ולא ידענו שחלמנו אבל כשהגענו לכאן זה מתבהר…”

והוסיפה דברי חיזוק למטפלות העתידיות: “כל אחת לומדת את המטפלת שהיא דרך המטופלים שלה, אני יכולה בלב שקט להפנות מטופלים לכל אחת ואחת מהבוגרות שלנו. אני כל כך גאה ומעריכה ומרגישה זכות אמיתית שהיינו חלק מהתהליך שלכן. תמשיכו להתפתח וללכת עם האמונה והקדוש ברוך הוא.”

כאן עלו לבמה לספר על התהליך שעברו:

“התהליך שעברתי פה נגע בי בעומק.” התרגשה מרים שלום, לספר על הדרך שעברה בשלושת שנות הלימוד, “חיבר אותי גם לרגשות שלי, לחיים שלי, למטופלים שלי. הלימודים האלה מצמיחים, גדלתי. למדנו כלים של שהייה, של עיבוד, של עומק. אני רוצה להודות למכון ולחנה, שנתנה את הלב שלה ועל כל הליווי והתמיכה.”

אחריה עלתה תמר לוין במילות תודה, “תודה על מי שאני היום וזה בזכות המכון. תודה גם למדריכות שהן חלק ניכר מהתהליך, מכל אחת למדתי משהו אחר. שלוש שנים בלימודים את לומדת לחשוב בצורה מסוימת, לומדת להיות מישהי, והחשיבה של המכון כל כך טהורה ואמיתית. כשאני יוצאת לשטח ונפגשת עם אנשי מקצוע אני מבינה עד כמה. היום בסוף התהליך אני אומרת, ‘וואו, נבניתי, נהייתי מישהי אחרת’. ההתפתחות המקצועית פה היא ממקום כל כך מחובר וטהור. הקדוש ברוך הוא איתנו ודואג לנו ומוליך אותנו למקום טוב.”

אחרונה חביבה ניגשה אסתר פת וריגשה איתנו עם סיפור אותנטי מתוך הקליניקה מול מטופלת שהטיפול היה נראה תקוע מאד ואיך שם היא מצאה רובד עמוק וטיפולי בנפשה שלה. עוד סיפרה על דרך עמוקה ומשמעותית: “אני רוצה להודות לחנה על מקום לימודים שהוא מבחינה מקצועית מאוד גבוה אך גם מבחינה רוחנית מאוד גבוה. יש במכון מנגינה שאומרת – אַת זה הכלי, הלב שלך זה הכלי”

בסיום הכנס חולקו התעודות לבוגרות המכון.

רגע חלוקת התעודות לא סימל רק סיום לימודים, אלא גם אבן דרך בתהליך מקצועי ואישי של המטפלות. הכנס הדגיש את החיבור בין מקצועיות, אחריות, עומק רגשי ואמונה, והציג את התרומה של המכון לקהילה   החרדית בתחום בריאות הנפש.

הפוסט חלוקת תעודות חגיגית במכון מפגש הופיע לראשונה ב-חנה ביין - מפגש.

“באחד הקורסים שלנו במכון מפגש, שאלה אותי השבוע אישה בזום:

‘תמיד את ככה זוהרת?’ ישבתי שם עם עיניים בורקות,

מלאה בתשוקה ללמד ולהעמיק

ישבתי שם עם עיניים בורקות

נהניתי מכל שניה

אבל האמת? אני מכירה את הרגשות הכואבים, והדיכאון,

זה מה שמאפשר לנו ללוות אחרים במקומות של ה’פחות’ שלהם.

זה הביא אותי להרהר בדבר הזה

המקומות של ה”פחות“

שכמובן פחות נציג אותם

פחות נראה אותם

המקומות שאנחנו מרגישות את עצמינו פחות

או שאנחנו פשוט פחות מרגישות את עצמינו בכלל

בין אם זה פחות בחיבור העצמי

בין אם זה פחות ביחס לאחרים

או ביחס למה שאנחנו רוצות

מתי אנחנו אחשדרפניות??

מרגישות מלוכה ומשילות?

ובעצם כמו שכולם שואלים בימים האלו,

איך אפשר באמת להיות שמחים?

אני רוצה רגע לפני שננסה לענות על זה,

לשאול דווקא מהיבט פסיכודינמי הפוך על הפוך

מה הצורך שלנו להיאחז ברגשות שליליים?

ב”חסר”, ב”אין”, בכל מה שגורם לנו לא להרגיש שמחה

מה זה נותן לנו כשאנחנו לא שמחים?

מה “נפסיד” כביכול עם פשוט נהיה מסופקים ושמחים?

אמרה לי פעם מטופלת

“אם אין לי על מה לבכות

אולי פחות תקשיבי לי, אולי תשכחי אותי במשך השבוע

אני עושה לך כאן דרמות כדי שלא תשכחי אותי“

במילים אחרות אני במצוקה כל כך גדולה

עד כדי שאני מרגישה צורך לגייס באמצעות מצוקה גדולה יותר

אמרה לי חברה

“אם אני לא אתפלל כל פורים ואנצל כל דקה

אולי בורא עולם לא יושיע אותי…”

“במיקוד ב’פחות’ שלנו אנחנו אמנם סובלות…

אבל גם יש שם בקשה מסוימת, צורך שמבקש להיענות.

במכון מפגש אנחנו מחפשים להיפגש עם ה’פחות’ הזה

דרך הקורסים שלנו, אנחנו לומדים להבין אותו ולהפוך אותו למנוע של צמיחה.

כי יש הרבה הימנעות, פחד, עיסוק בעבר,

חווים בעיות, תסכולים, ייאוש, פחדים, ספקות,

ביטחון עצמי נמוך, אשמה, ערך עצמי נמוך, וחוסר אהבה וחמלה לעצמי.

מבקשת לגעת רגע אחד בנקודה הזו

לשאול את עצמי

אם אהיה עכשיו פשוט שמחה

מה אני “מפסידה” על מה אני “מוותרת”?

אשמח לשמוע ממך מה גילית!!

אם את רוצה לגלות עוד – להפוך את ה’פחות’ ל’יותר’ –

אני מזמינה אותך להצטרף לקורסים שלנו במכון מפגש,

שם אנחנו חוקרים את השאלות האלו יחד

כי אצל רב בני האדם

הרגשות השליליים מהווים איזשהו דרייב

שיכול להיות גם חיובי (לכן נבראו הרגשות הללו)

כדי שננוע מהחסר לעבר המטרות שלנו,

שנלחם, שנחיה, שניצור מתוך הכאב את עצמינו

ונייצר פתרונות עבורנו ועבור אחרים.

כשאנחנו חווים את ה”פחות” חסר, אובדן, נחיתות,

זה הופך אותנו לדרוכות וערניות יותר

זה נותן בנו מוטיבציה להילחם ולדחוף לעבר המטרות שלנו

כי שם הרי נרגיש את האושר…

ואיך להיות שמחים?

מחקרים מצביעים על העובדה שכשואלים אנשים מה אתם רוצים

התשובה הנפוצה ביותר היא”

“אנחנו רוצים להיות מאושרים, להיות שמחים”

וכששואלים אותם :

“מה יעשה אתכם שמחים עכשיו“?

רב האנשים לא יודעים לענות על זה באמת…!!!

אחד הדברים הראשונים זה להגיע קודם כל להכרה

שהשמחה לא קיימת בעולם הפיזי שאנחנו חיים בו

שמחה מדבר פיזי היא לא שמחת ברת קיימא

בעולם פיזי הכול מוגבל ויש חסר ויש כאב

השמחה קיימת בעולם רוחני

בחיבור לאלוקים

בחיבור עצמי

באמונה וביטחון

בשלמות הנפש הבוטחת

אנחנו יודעים שאנשים נוטים לתלות את שמחתם ביעד מסוים

מגיעים ליעד ואז שוב לא שמחים כי יש יעד חדש

כדי להיות מרוצה מהעבודה אי אפשר להיות בעבודה

חייבים להרגיש בשליחות

כשיש לנו מטרה מהותית, משמעות רוחנית

זה נותן עושר אמיתי.

ולכן, כשאני שואלת את עצמי איך אני יעשה אותי שמחה?

מעבר לרובד הפיזי

אני יכולה לשאול את עצמי :

איך אני יכולה להתחבר עכשיו למשמעות רוחנית?

לאלוקים?

לעצמי?

אולי ללמוד משהו?

אולי ליצור?

אולי לנשום?

אולי להתבונן בטבע או בטקסט?

אולי לרקוד?

לא לחינם יש לנו סגולה לשמחה מר’ נחמן

לומר “ברוך שלא עשני גוי”

זה כבר מחבר למשמעות רוחנית

כבר נותן סיבה לשמוח

לפעמים אני חושבת אפילו רק על המילה

“שעשני“

הוא עשה אותי

וזה כבר מרחיב לב לדעת

שבורא עולם ברא אותך

בריאה חד פעמית

מיוחדת בעולמו

עם תפקיד

עם שליחות

להיטיב לך

ולענג את נשמתך

לכן לכי לך לשמחת הפורים,

לשמוח איתו ובו

לשמוח איתך ובך

ברגעים של חיבור רוחני

וכמו שבימים ההם

הוא שימח אותנו כל כך

והראה לנו איך הוא נמצא בתוך כל ההסתרים

כך נוכל גם השנה בעזרת השם

לקבל את התורה מאהבה שוב

מאושר, חיבור ושמחה

איתו ואליו

פורים שמח!

חנה ביין

מתוך פוסטים לתפוצה קהילת התוכן התורני במכון מפגש. תשפ”ד.

רוצה לגלות איך להפוך את ה’פחות’ ל’יותר’?

הצטרפי לקורסים שלנו במכון מפגש ותחווי מסע של חיבור עצמי ורוחני.

צרי קשר עכשיו עם מדור הרישום שלנו ותתחילי את הצעד הבא שלך!

הפוסט האחשדרפנים ובעיקר הפחות… הופיע לראשונה ב-חנה ביין - מפגש.

מהי רפלקציה על הצלחה?

רפלקציה על הצלחה היא תהליך שבו אנו מסתכלים לעומק על רגעי הצלחה משמעותיים בחיינו,
ומנתחים אותם. מטרת הכלי היא לזהות איכויות וחוזקות שבאו לידי ביטוי ברגעים אלו,
ולהשתמש בהן בצורה מודעת באתגרים עתידיים.

דוגמא מהחיים: סיפור אישי על רפלקציה מעוררת השראה

באחת הפגישות, מטפלת הציעה למטופלת לשתף שלוש החלטות שהיא גאה בהן.
למרות הקושי להיזכר בתחילה, המטופלת החלה להעלות רגעים מכוננים:

• בחירת מקצוע מתוך אהבה וחיבור פנימי עמוק.
  למרות קשיים חיצוניים ואי-ודאות, היא סמכה על תחושת הבטן שלה
  ובחרה מסלול שהעניק לה תחושת משמעות וצמיחה.
• בחירה להתרחק ממערכות יחסים לא בריאות.
  ההחלטה לסיים קשר לא מיטיב הייתה קשה,
  אך מתוך ההכרה במה שמגיע לה, היא אזרה אומץ והמשיכה הלאה.
• ההחלטה להשקיע בהתפתחות האישית.
  עצם זה שהמטופלת הגיעה לטיפול,
  תוך התמודדות עם תפיסות חברתיות מגבילות,
  היה זה מהלך נועז ששינה את חייה.

בתהליך הרפלקציה, המטופלת זיהתה איכויות כמו אומץ, היכולת לקבל מאחרים,
היכולת להקשיב לעצמה, ואמונה בטוב.

היא למדה שכל החלטה שקיבלה מתוך החוזקות הללו הייתה צעד משמעותי לקראת חיים מלאים יותר.
המודעות הזו אפשרה לה להשתמש באותן איכויות גם באתגרים חדשים שנקרו בדרכה.

למה חשוב להשתמש ברפלקציה על הצלחה?

• חיזוק האמונה העצמית: ההכרה בהצלחות שלנו עוזרת לנו להרגיש חזקים ובטוחים בעצמנו.
• זיהוי חוזקות פנימיות: התבוננות על עצמנו מתוך פרספקטיבה חיובית מאפשרת לנו להשתמש במיומנויות ובאיכויות שלנו בצורה מודעת.
• התמודדות עם פחדים: תהליך הרפלקציה מראה לנו כיצד הצלחנו בעבר ומעודד אותנו לצעוד בביטחון קדימה, גם במצבים שמאתגרים אותנו.
• הבנה מעמיקה: רפלקציה עוזרת לנו להבין את התהליכים הפנימיים והחיצוניים שהובילו להצלחה, ומאפשרת לנו לזהות את החוזקות והחולשות שלנו.
• למידה וצמיחה: על ידי ניתוח ההצלחות שלנו, אנו יכולים לזהות דפוסים התנהגותיים חיוביים וללמוד כיצד לשכפל אותם בעתיד. כמו כן, אנו יכולים לזהות את האתגרים שעמדנו בפניהם ולמצוא דרכים להתמודד איתם בצורה יעילה יותר.
• הגדרת מטרות חדשות: רפלקציה עוזרת לנו להגדיר מטרות חדשות וריאליסטיות, בהתבסס על ההישגים שלנו והידע שצברנו.
• שיפור הביטחון העצמי: כאשר אנו מבינים את היכולות שלנו ומזהים את ההתקדמות שלנו, הביטחון העצמי שלנו גובר.

איך עושים רפלקציה על הצלחה?

1. בחרו שלוש הצלחות בחיים שלכם.
   אלו לא חייבים להיות הישגים גדולים; גם רגעים קטנים ומשמעותיים נחשבים.
   הם יכולים להיות התשובה לשאלה:על מה אני גאה בעצמי?
2. שאלו את עצמכם:
   • מה אפשר לי להצליח?
   • אילו איכויות שלי באו לידי ביטוי?
   • כיצד אני יכול/ה להשתמש באיכויות אלו שוב באתגר שכרגע עומד בפניי?

• כתבו את התובנות.רישום המחשבות יעזור להפנים אותן ולפעול מתוך מודעות בעתיד.

דוגמאות לשאלות נוספות בתרגול רפלקציה על הצלחה: 

• מה היו הרגעים המכריעים שהובילו להצלחה?
• אילו מכשולים התגברתי עליהם?
• כיצד תמכו בי אחרים במהלך התהליך?
• אילו כישורים חדשים רכשתי?
• מה היה האתגר הגדול ביותר והכיצד התמודדתי איתו?
• מה הייתי עושה אחרת אם הייתי יכול/ה לחזור אחורה בזמן?
  

  סיכום

  רפלקציה על הצלחה היא כלי רב-עוצמה להתפתחות אישית ולחיזוק האיכויות הפנימיות.
  המסייע לנו להכיר בערך העצמי שלנו ולנצל את הכוחות הפנימיים שלנו כדי להתמודד עם אתגרי החיים. כל אחת ואחד מאיתנו יכולים להשתמש בכלי הזה כדי לגדול, לצמוח ולהגיע רחוק יותר.

הפוסט רפלקציה על הצלחה: כלי רב עוצמה לצמיחה אישית ומקצועית הופיע לראשונה ב-חנה ביין - מפגש.

שנה שעברה כתבתי את הפוסט קומי לסליחות (מופיע גם כאן באתר)
שם אני כותבת על לסלוח,
לעשות תהליך של פיוס עם עצמי
של “תשליך” מכל מה שצריך להשליך.

קיבלתי עליו תגובות רבות מכן, גם השנה.
שאלה אותי מישהי
חנה, איך את יכולה לכתוב שם בקטע?
“סלחי לגורלך”
אם את מרגישה שיש ניסיונות וקשיים גדולים?
החיים פשוט מרגישים לא הוגנים לפעמים!

איך אפשר לסלוח לו, לגורל?
יש מצבים שאת אומרת, הגורל פשוט אכזר!

מספרים על אחת שישנה הרבה בראש השנה
ולא ממש פחדה שהמזל של יישן השנה
“כי עם מזל כזה, עדיף שישן…” (סמיילי עצוב או קורץ?) 

אבל באמת שהשאלה הזו תפסה אותי
ביני לבין עצמי שאלתי בכנות:
האם אנחנו סולחים לגורלנו ומנת חלקנו? 
גם כשהיא מרגישה דלה, ריקה וחסרה? 

עוד יותר שאני פוגשת כל יום נשים
שאין לי מושג איך הן מחזיקות מעמד יום יום
ומצליחות “לסלוח לגורלן”
ומה יכול לעזור, מול כל כך הרבה מקרים כאלה?

פעם הוזמנתי להרצות בשבת מירון,
לדבר בפני קהל גדול של בחורות
ביקשו ממני לתת “טיפים” מעולם הטיפול
להתמודדות עם ניסיונות החיים.

גם אז מצאתי את עצמי חושבת וחושבת
ובאמת שיש אינספור כלים…
במה אבחר?

“אבל בפועל חנה”,
שאלתי את עצמי,
“כשאת עומדת מול מקרה איום ונורא
מה נותן לך כוח”?

**

יום אחד נסעתי לים
בתוך כל העומס לקחת כמה דקות פיסת חוף
והרהרתי בדברים
פתאום התנגנה התשובה במוחי במנגינה מוכרת.

אומרים כיפור את הפיוט המרגש:
כי אנו עמך- ואתה אלוקינו
אנו בניך – ואתה אבינו
ממשיך הפיוט
אנו נחלתך – ואתה גורלנו
אתה השם הגורל שלי
אתה השם המזל שלי
ושל כל אחת ואחת מאיתנו
זה בורא עולם
הכול זה רק הוא

עולם לשון היעלם
אין עולם בכלל
זה הבל ושקר!
יש משהו טוב נעלם
יש סיבה נעלמת
יש מהלך נסתר

ואם אני נשארת בתפיסה
שיש איזה גורל ביד עלומה
אולי חס וחלילה
אני עוד עלולה למצוא את עצמי
שעיר המשתלח….
אם אני מרגישה ביד הגורל—
אז מה אני שעיר לעזאזל?
ועלה הגורל = קודש להשם

אני מאמינה
שזו בחירה שלנו
להעלות את עצמינו
ואת גורלנו להבנה
שאנחנו קודש להשם
שאנו נחלתך ואתה גורלנו

וכל מה שהשם רוצה מאיתנו זה להיות קודש אליו
שנבין שהוא עשה עושה ויעשה לכל המעשים
שנבין בחוש שהוא טוב ואין עוול
וכל מה שנבקש –למענך אלוקים חיים

כי באמת שאין לנו אפשרות להחזיק מעמד בגלים הסוערים
שאנחנו לא מרגישים מושגחים
שנדמה לנו שיש איזה גורל שיקבע
מי ילך לעזאזל
ומי תזכה להיכנס בארמונו של מלך…

ואם תשאלי אותי :
אבל גם השעיר להשם נשחט
אז מה ההבדל?

התשובה היא:
השעיר זוכה להקריב את חלבו ודמו

אם תרשו לי :
את עצמיותו
את רצונותיו
את תוכניותיו
ולהקדיש את עצמו להשם

מסכימה איתי שזה סיפור אחר?

לעומת השיער לעזאזל שמרגיש שהוא נדחף
ככה לא מוכן, אחורנית
ומתפרק איבר איבר
ומתגלגל מראש ההר
(וזה בסדר אם את מרגישה גם ככה לפעמים, זה קורה לכולנו

 הלוואי שנזכה השנה לעמוד בבית המקדש
לזכות לראות את השעיר הרך הזה
ולבקש מהשם
עזור לי להיות קודש להשם
לעשות רצונך בלבב שלם

כי רוב השנה אנחנו שולחים את עצמינו לעזאזל
עזור לי השם
לרצות השנה את מה שאתה רוצה בשבילי
ותן לי כלים וכוחות לקדש את הכול למענך !

עשה למענך
אם לא למעננו
עשה למענך
והושיענו !!!

גמר חתימה טובה!

הפוסט מה אני שעיר לעזאזל? (מסר ליום כיפור) הופיע לראשונה ב-חנה ביין - מפגש.

אבל כמעט כולן מבקשות להרגיש טוב יותר

רק מה לעשות שיש רגשות אשמה

בושה, כעס, ביקורת וחוסר ביטחון?

מה לעשות כשיש תחושת ריקנות?

או כשאין מוטיבציה?

אני זוכרת את חגית בשנה שעברה באלול תשפ”ג

מלאת אשמה וכאב

מביטה בי ואומרת לי:

“את בטוחה שזה נורמלי מה שקורה לי?

אני מרגישה שאני רק הולכת אחורה

פתאום אכפת לי מדברים אחרים

פעם היה אכפת לי מאלול

חודש אלול עכשיו!

איפה אני ואיפה אלול?

אני מרגישה רחוקה כל כך…

פעם הייתי מחוברת, הולכת לסליחות

אומרת תהילים יומי, מקבלת על עצמי קבלות…

והיום אני מרגישה שבקושי יוצא לי “מודה אני” מהפה

וקשה לי מול ריבונו של עולם

בכל כך הרבה חזיתות…”

כאב, אשמה, בושה, כעס ביקורת

כבר אמרנו?

….

חלפה שנה

חגית עברה שנה משמעותית בהתפתחות שלה

שנה שבה הגיעה פעמיים בשבוע לטיפול

בהקשבה פנימה

שנה מאתגרת של התעמתות

עם הדברים המאיימים ביותר בחייה

שבה הגיעה לטיפול שוב ושוב

בלי לוותר

גם כשהיה קשה להגיע מכל הסיבות שבעולם

היא באה, ודיברה ופתחה ונלחמה

חתרה דרך ימים של כאב

וחצתה דרך יבשות של אבל ועיבוד

עשתה כל מה שאפשר להקשיב לעצמה

לתקשר את זה דרך שיח

שנה של הוויה- במקום שנחווה כ”ריק”

שנה של קיום – במקום שנחווה כחרדה

תמיד מרגש אותי מאד

לחוות עם אדם

תהליך של חזרה הבייתה

תהליך של בניית החוויות העמוקות ביותר בהווית האדם

זה תמיד מזכיר לי התבוננות בפנים מתוקות של תינוק רך

ומבט עמוק לתוך עיניו

הרגע המרגש שחווים אותו ואת אישיותו המניצה

מגלה לנו טפח ומכסה טפחיים

אודות הישות הזעירה השוכנת לה בפנים…

ד”ר דניאל סטרן (פסיכיאטר ופסיכואנלטיקן)

מכנה את ההתהוות הזו : “העצמי המנץ” Emergent Self

או העצמי ה”מפציע”

הכוונה היא לאישיות שמבצבצת כבר בשלב הינקות

כשעוקבים בזהירות אחרי הסימנים של התינוק

אפשר למצוא ביטויים רבים לעצמיות שלנו מינקות

וליכולת שלהם לעשות אינטגרציה בין גירויים

(מה שחשבו בעבר שהם לא מקשרים ביניהם)

אינטגרציה זו משמעותית כדי לפתח תחושת קיום

ולהפעלת מנגנונים פסיכולוגיים שלנו

אחד המנגנונים הנפשיים שמסייעים לנו

דניאל סטרן מכנה: “מבעים רגשיים של חיוניות”

החיוניות הנפשית של התינוק מתפתחת דרך הטיפול האימהי

והאינטראקציה עימה

לכן מאחורי הקלעים של חדר הטיפולי

ייקח אותנו לעיתים קרובות ליחסים ראשוניים

עמוקים ומשמעותיים

שאין בהם “היגיון” של יחסים אחרים

מדובר בקשר שקשור באופן ישיר בהיווצרות העצמי שלנו

(לכן גם אי אפשר לענות באופן כללי או שטחי

מה נכון ולא נכון לגבי סיטואציה טיפולית)

זה עמוק ממה שאפשר להסביר גם בשעות רבות

וזו חוויה שאפשר להמשיך לחקור ולפתח עוד ועוד

(וכמובן את בהחלט מוזמנת לקורס יחסי אובייקט

ולקורס פסיכולוגיה של האישיות לשמוע על זה עוד…)

והשנה – אלול תשפ”ה בפתח

לפני כמה ימים חגית הגיעה לקליניקה

ועיניה הנוצצות מביטות אלי

מבעד לאישיותה המבצבצת

והיא אומרת לי ברגש

“חנה!! תקשיבי!!

זה אולי נראה לך שהלכתי אחורה השנה

מבחינה רוחנית

אולי זה נראה ככה מבחוץ בדברים הטכניים…

אבל אני יכולה לומר לך משהו אחד ברור לי:

השנה אני מרגישה מוכנה לאלול באמת!!!

השנה אני כל השנה התכוננתי!!

מה שאני עושה כל יום וכל דקה

וגם איתך כאן בחדר

זה להכין את הכלי שלי

זה להכין את עצמי

להיות עצמי

והרי אלול –”

היא עצרה לרגע לשאוף אוויר בעיניים עצומות

כשפתחה אותן ראיתי שעכשיו עיניה היפות עמוסות במים שקופים כאלה

שנובעים ברגעים שהנפש חווה משהו עוצמתי –

“הרי אלול..” היא המשיכה,

“זה – אני לדודי ודודי לי

וכל השנה אני מכינה את עצמי לזה

אני מכינה את ה- “אני”

אני מרגישה פתאום חיה, וקיימת

חושבת לעומק, חווה את עצמי

מה שחשבתי שאני פעם

היה התדמית שלי

פעם לא בחרתי באמת ולא חייתי באמת

לא חוויתי את עצמי בכלל

עכשיו אני לומדת לחיות את ההוויה שלי

וזה מרגש חנה!!!!

אני !!!!

לדודי

אני אני אני אני

אני חושבת פתאום שכל הקשר שלי עם בורא עולם

כל כך העמיק

ככל שאני מחוברת לעצמי יותר

אני יכולה להתחבר יותר אליו…..”

זו הייתה חוויה עוצמתית

הייתי עם חגית

והתרגשתי כל כך

עכשיו גם לי קצת מאתגר

להתבונן בעיניים הנוצצות שלה

מבעד לנוזל השקוף שהתחיל להצטבר בעיניי

נשמתי עמוק והודיתי לאלוקים על הזכות הזו

לחוות שוב ושוב את הקסם הזה

של העצמי המנץ עם המטופלות המדהימות שלי

כאני חווה את מי שהן באמת

את האישיות שלהן שבאה לידי ביטוי

הרצונות, התחושות, החוויות

והקיום

אני מרגישה זכות עצומה

ללוות אותן בתהליך הזה

“לגדל” נפשית אותן

הזכרתי כאן לא פעם שטרם זכיתי לגדל – בנים ובנות משלי

(חנה שיינא בת אסתר)

וזכיני לגדל

לגדל את עצמי ואת ה”עצמי”

את העצמיות של המטופלות שלי

של התלמידות שלי

כי בתוך העצמיות שלנו

בתוך הנשמה

יש חלק אלוק

יש חיבור אלוקי

וכשיש חיבור אליך רבונו של עולם

יש דבר שחסר בעולם הזה?

לזאת אני קוראת רווחה נפשית

אני לדודי – משמע אני ישנו

משמע אני קיים

מודה אני לפניך

מלך חי וקיים!!!

חודש טוב ומבורך

ושנה טובה ומתוקה!

חנה ביין

(מתוך פוסט לקהילת מכון מפגש, אלול תשפ”ד)

הפוסט אני לדודי משמע אני ישנו הופיע לראשונה ב-חנה ביין - מפגש.

מה הקשר בין מטרנה לאלול?

תשובה:

אם היה יוצא כרוז עם פרסומת לאלול

זה היה כמו הפרסומת של המטרנה

אלול – הכי קרוב לאבא !!

אבל עכשיו כשאלול כאן

לא כולנו יודעים מה לעשות עם הרגשות שהוא מעורר בנו…

לא כולם מגיבים כמו תינוק שש לקראת בקבוק המטרנה שלו…

והרי – אלול זה הכי קרוב לאבא?

מה זה עושה לנו ה”קרוב” הזה?

שמחה?

פחד?

התרגשות?

כאב?

לעיתים קרובות

המקום ה”קרוב” מעורר בנו פחד

פחד להיות חשופים

פחד שיראו את החולשות שלנו

פחד לגלות שאנחנו לא מושלמים

פחד מנטישה, ביקורת אכזבה או כישלון

והרבה מאיתנו משליכים על הקב”ה

האבא הגדול שלנו את הפחד הזה

שאולי אבא לא יהיה מרוצה ממני הפעם

ואולי אבא לא שמע אותי בשנה שעברה

כי איפה הייתי אז … ואיפה אני היום…

ואיזו בושה ששוב אני מתמודדת עם אותם דברים

ואולי פחד מפני השנה החדשה

פחד שלא ננצל את הימים הגדולים הללו כמו שצריך…

בפסיכולוגיה עוסקים הרבה ביכולת הנפשית

להיות בקשר קרוב

קשר אינטימי – באנגלית INTIMACY

פירוש – IN TO ME SEE

אינטימיות היא קרבה רגשית עמוקה

היא כרוכה באמון ובנכונות לחשוף את עצמי בפני אדם אחר

להראות לו את תוכי כפי שאני

ולנהל דיאלוג הדדי פתוח ועמוק

גם על נושאים לא נעימים

באופן מפתיע היכולת להיות באינטימיות

מהווה מקור לעונג ותחושת אהבה וסיפוק

על אף היותה דורשת משאבים נפשיים רבים

היכולת לשתף במקומות הכי עמוקים

מרפאית את הנפש

על מנת לחוות שם חוויה מקבלת ובטוחה

זו חוויה ראשונית עמוקה ובסיסית

שכולנו שואפים אליה

כגמול עלי אימו

כשהתינוק חווה התקשרות בטוחה

הוא לא דואג שאימא לא תטפל בו

הוא לומד להרגיש בטוח בעריסה… בלול

וכמו עכשיו, באלול

נהרהר איזה דפוס התקשרות יש לנו מול הקב”ה?

האם אנחנו מרגישים בטוח שם?

ומה אפשר לעשות כדי לחזק את הקשר?

איך מייצרים אינטימיות?

איך נוכל באמת לשמוח ולהרגיש הכי קרוב ובטוח?

יש כמה וכמה מרכיבים ליצירת אינטימיות:

• חשיפה עצמית
• כנות ואותנטיות
• זמן שהייה משותפת יחד
• חשיבה אחד על השני
• ידע האחד על השני
• אמון האחד בשני
• יכולת לשוחח גם על רגשות לא נעימים
• שיתוף במה שמרגישים באמת כאן ועכשיו
• חיבור ואהבה…

היכולת הנפשית להיות בקשרים קרובים

היא יכולת קריטית וחיונית לאיכות החיים שלנו

והיא יכולת הנדרשת ממטפלים

על מנת שיוכלו ליצור מרחב בטוח לריפוי בטיפול

זה המרחב בו מתרחש הריפוי הטיפולי

לקשר עמוק יש יכולת מופלאה לרפא את הנפש

ליצוק ביטחון, שלווה, עומק וחוויה קיומית טובה

להחליף היעדר ביטחון – בעוצמה

חרדה – בשלווה

ולהפוך תחושות ייאוש וריק למשמעותיות

אנחנו מלמדים את הנושא כל הזמן דרך הקורסים השונים

העוסקים ביחסי אובייקט וביחסים אינטרסובייקטיבים

במידה ואת עוסקת במקצוע טיפולי

ומעניין אותך ללמוד את הנושא לאשורו מוזמנת ליצור קשר

שמעתי לא פעם מתלמידות

שמה שעשה להן שיעור פסיכולוגיה אחד

לא עשו להן מאה שיעורי יהדות- מבחינת החיבור לקב”ה

וזאת מהסיבה שבשיעורים הן הרגישו שהתחברו פתאום לעצמן

בצורה עמוקה יותר מתמיד

ואם יש לי את עצמי בתחושת קיום עמוקה

גם הקשר עם הקב”ה

התפילות

החיבור אליו

הכל מעמיק בעצם

ולכן העבודה מתחילה ביכולת שלנו להיות

להרגיש את עצמינו

ועכשיו יש כוח מרפא בזמן הזה

חודש שלם בעל אפקט מדהים

הרי השם קרוב לכל קוראיו תמיד

לכל הקוראים לו באמת

בכנות מלב גדוש ומחובר

ובאלול החיבור עוצמתי מתמיד

הוא מגיע הכי קרוב שיש

כי אלול זה הכי קרוב לאבא

אז כנסי לים האהבה הזה שלו

בחרי לך איזה כלי לחיזוק האינטימיות

אולי חשיפה עצמית? ולספר לו הכל הכל הכל?

אולי להרהר בו ולחשוב על השם?

אולי זמן משותף שלכם יחד?

לצאת לבלות איתו?

או אולי לפתוח הפעם נושאים רגישים?

כאלה שלא העזת לומר עד היום?

או ללמוד על השם?

הרי כאמור ידע על השני מייצר חיבור…

וכמו שכותב הראב”ד שאפשר למצוא את השם במחשבות שלנו

“וראשון לכל הראשים שידע האדם את יוצרו

ויכיר את בוראו ואם הוא נעלם מעיני כל חי

אך הוא נמצא בלבבות ונגלה ונגלה במחשבות…”

הוא כבר כאן …

הוא לא עולה כמו פגישה טיפולית

והוא זה שעומד מאחורי כל ריפוי

קחו לכם זמן יחד

לכבוד החודש הקרוב הזה

להתקרב גם את

מאחלת לך חוויה מלאת אהבה וסיפוק

וחודש של קירבה מדהימה לדודך

חנה ביין
ומשפחת מכון מפגש

(מתוך פוסטים לקהילת מכון מפגש, אלול תשפ”ג)

הפוסט איך יוצרים אינטימיות? על אלול וטיפול.. הופיע לראשונה ב-חנה ביין - מפגש.

אפשר לחשוב שהוא טיפשי או משעשע,

אני ראיתי בו מסר עמוק:

בסרטון ילד שואל 2 מבוגרים:

מהו ההבדל בין “כאן” ל”שם”?

אני לא יודע מה זה “כאן”

ובעצם אני גם לא יודע מה זה “שם”

“בסדר נעזור לך” ענו לו

אחד מהמבוגרים הלך לצד השני

והמבוגר השני נשאר ליד הילד ומסביר לו:

“תראה הוא הולך לשם”

והנה אנחנו נשארנו כאן

והוא שהלך לשם- נמצא שם..”

“אני רוצה להיות שם”

אמר הילד

“אז לך אליו”

הילד הולך ומגיע למבוגר שהתרחק

“הגעתי כבר לשם”?

שאל את המבוגר

“לא ילד, אתה כאן”!

שוב אני כאן??

אבל רציתי להיות “שם”!!

רציתי להיות “שם”!!

“אבל עכשיו אתה איתי כאן”

ענה המבוגר מהקצה השני

“טוב אם אתה רוצה להיות שם

תחזור לנקודה הקודמת- שם

איפה שהיית קודם עם החבר שלי”

הילד חוזר ושואל בתמימות

אני כבר “שם”?

“לא ילד אתה כאן”

אבל איך זה יתכן?

רציתי להיות שם!!

רציתי להיות שם!!!!!

הקטע ממשיך וחוזר על עצמו

עד שהם מתייאשים ממנו מתרחקים

וצועקים עליו לעזוב

אחרי שהתרחקו ממנו צעקו

“ותישאר שם ילד”!!

“מה?

אז אני כבר שם”?

הילד שהיה על סף בכי

התחיל לצהול ולשמוח

(עד שחבר שלו בא ואמר לו

היי, מה אתה עושה כאן?… ונופלות פניו בשנית…).

עד כאן הסרטון.

בחודש האחרון אני שומעת כל הזמן את המתח הזה

בין המקום שלנו כאן למקום שלנו שם

כי אם נסתכל רגע על ראש השנה

נראה שהיו לנו החלטות וקבלות טובות

אי שם בשנה שעברה…

ואיך שוב הגענו לכאן?

הרי רצינו להיות שם!!!

היו לנו תקוות

היו שאיפות

היו ציפיות

היו יעדים

…

ופתאום לפגוש את הכול שוב

והחרדות הגדולות ששנה חדשה מציפה

התקוות הגדולות שאולי לא יתממשו

הציפיות מעצמינו

הפחד לעשות טעויות

הפחד הגדול לחזור לאותה נקודה שוב בשנה הבאה

הפחד שלא נגיע ל”שם” שלנו

ונמצא את עצמינו “כאן” רחוקים כל כך מהרצוי

הפחד מאימת הדין

הלחץ לנצל את הימים

כל הפערים בין ה”רצוי” ל”מצוי”

נפערים לנו מתחת לרגליים

ובמה נחזיק חזק ולא ניפול?

הרי אם נתחיל להבין את המשמעות של היום הזה

לא נעמוד בזה מאימת וחרדת המעמד והדין…

אבל אצל הקב”ה

הדברים לא נמדדים בצורה הזו

ובמיוחד לא בר”ה

כתוב שהשם דן את האדם

“באשר הוא שם”

אומרת הגמרא (ראש השנה טז, ע”ב)

“אמר רבי יצחק אין דנין את האדם אלא לפי מעשיו של אותה שעה,

שנאמר ‘כי שמע אלהים אל קול הנער באשר הוא שם'”.

כותב רש”י בשם המדרש:

“אמרו מלאכי השרת לפני הקב”ה, ריבונו של עולם,

מי שעתידין בניו להמית את בניך בצמא אתה מעלה לו באר,

אמר להם, (בזו) השעה, (הוא) צדיק או רשע,

אמרו לו צדיק, אמר להם ‘באשר הוא שם’,

איני דן את העולם אלא בשעתו”.

ולכן

גם אם ר”ה תופס אותך לא מוכנה

ואת מרגישה שאת רחוקה כל כך מהשאיפות שלך מהיעדים

ומה “שם” שלך שאת רוצה להגיע אליו

ואולי הרגשת שאלול חמק עבר

והזדמנויות נמוגו לך מבין האצבעות

השעון מתקתק והיעד מתרחק…

דעי לך

שאת יכולה לקנות עולמך בשעה אחת

אם ביום הזה עצמו – תהיי שם

צריך אותך ביום הזה מכוונת ומחוברת לעצמך

רוצה להגיע לשם?

תהיי כאן!!

תהיי בראש השנה במקום הנכון

ברצונות, במחשבות, בתפילות

אל תפסיקי לבקש על ה”שם” שלך

לבקש על הקשר עם השם

ועל המלכות שלו בעולם

על הכוחות ועל המטרות והשאיפות

למענך אלוקים חיים

ולא זו לא תחפושת

זה יום שאם את צדיקה בו

זוהי מהותך

זה יום של גילוי הפנימיות שלא תמיד אנו מצליחות

ואפילו דנים אותך כך

באשר את – שם

אז תהיי כאן –

כפי שאת חולמת להיות שם

מאחלת לך שנה פורייה

שנת גאולה וישועה לכלל ולפרט

שנה של פריצת דרך משמעותית

ימלא השם משאלות ליבך לטובה

ותראי ס”ד ברוחנית ובגשמיות ועל כל צעד ושעל

בהזדמנות זו תודה מקרב לב

לכל קהילת הקוראות של מכון מפגש

המשובים החמים שלכן תמיד

במייל ובמפגשים פנים אל פנים

נותנים כל כך הרבה כוח

להמשיך לייצר תכנים מכל הלב

יה”ר שנזכה לשנה טובה ומתוקה

ולעשות נחת רוח ליוצרינו!!

חנה ביין

ומשפחת מכון מפגש

הפוסט איך הגעתי ל”כאן”? (מסר ראש השנה תשפ”ד) הופיע לראשונה ב-חנה ביין - מפגש.

סדר בכל הדברים שלא מובנים לך עדיין
לילה שבו אנחנו מגיעים להכרה בגדלות השם
השם הרי יכול להוציא את כולנו ממצרים בבת אחת
אבל הוא בחר להעביר אותנו מסע
דרך כל מכה ומכה – השם מראה לנו את ידו החזקה
וכל סיפור יציאת מצרים וההליכה במדבר
לומדים אמונה שוב ושוב ושוב
לועסים את לחם האמונה הזה, לחם העוני

ולמי אין איזה “עוני” בחיים?
איזה מצרים, איזה מיצר?
איזה ים סוף או מדבר?

בא פסח ואומר לנו
תבינו שהעוני שלכם לא מגיע סתם כך
אין איזו פשלה
ממדבר מתנה
האתגר המדבר
הוא בעל משמעות עצומה

את מבינה אילו מתנות יצאו לך מן המיצר?

את מבינה שזה הפך אותך למי שאת?

למה שאת?

שזה מסע שמיימי ואלוקי

שמוביל אותך בדיוק לאן שאת צריכה להגיע?

להאמין בשם

להאמין בדרך, במסע

אם אנחנו מבינים שכל מיצר

הוא חלק בלתי נפרד מהתהליך

במדעי ההתנהגות האפקטיבית

יש מושג שנקרא: “להיכשל קדימה”

הכוונה היא שבכל תהליך של הצלחה וכל השגה וכל דבר טוב שאנחנו משיגים

כדי שנעריך ונהנה ונגיע בכלל לתוצאות מדהימות

צריך את סך כל הדרך,

כולל הקשיים, כולל הכישלונות.

גאולה גדולה צומחת מתוך גלות

ואנחנו יכולים להזכיר לעצמינו

כשרואים גלות כל כך קשה

כי יהיה החושך סיבת האורה

אם יש כזו גלות

בוודאי שיגיע כזה אור גדול

ככה מגיע ליל הסדר

לסדר לנו את החיים

לילה של גאולה

לילה שראינו בחוש שהשם בחר בנו !!!

(1 מתוך 499 – עייני במאמר מפסח פ”א- מצ”ב קישור לאתר)

לילה שבו השם פסח עלינו – לטובה

לילה שבו את יכולה לגלות

שהגלות עצמה היא בעצם גאולה

סיפרה לי מטופלת שיש לה ילד רגיש לגלוטן

שהוא רגיל שפוסחים עליו

כי תמיד כל עוגה שמחלקים לא רלוונטית לו

ובאחד הימים מאד ריגש אותה

שאחד התלמידים הביא לכיתה ליום הולדתו עוגה ללא גלוטן

חשבתי כמה קשה לילד הזה

וכמה קשה לאימו

וכמה פעמים ילדים מבקשים מאיתנו משהו

שאנחנו לא רוצים לתת להם כי זה לא טוב להם

כי זה מסוכן

הם יכולים להרגיש מקופחים

אבל אבא יודע שזה לטובתו…

כי ק-ל אמונה ואין עוול

הכל מדויק מכוון בדיוקי דיוקים

שאין לנו אפשרות להבין עד כמה

היש שמחה גדולה מזו?

להרגיש בידיים כל כך בטוחות ומגנות

כל כל חזקות ומשמחות

לדעת שהשם בחר בנו

בכל אחת מאיתנו

להעביר אותנו מסע חיים מגדל

לראות את עצמך כאילו יצאת!!!

נבחרת!!

המסע שלך כל כך מכוון!!

אפשר לרקוד ולשיר

לבכות ולהודות

על כל החסר

על כל החסד

על מסע חייך

ועל חלומותייך

קומי לך בת חורין!!

ותהיי בת חורין מדאגה

אין גדול ממי שמוביל אותך…

ואת תמיד מוגנת ואהובה

פסח כשר ושמח
לתוכן נוסף מוזמנת להצטרף לתפוצה שלנו

הפוסט ממדבר – מתנה הופיע לראשונה ב-חנה ביין - מפגש.