פורים בפתח… שירים תחפושות ומשלוחי מנות
הבה ננצל את ההזדמנות לדבר כמה מילים עלינו ועל התחפושות שלנו:
היש צוהלת ושמחה, כמוני מסכה??
מכירות את ליצן החצר, הצוהל ביותר
שאת חיי עצמו, חי בצל הדיכאון?
בפסיכולוגיה מדברים הרבה
על הציר נפשי שכולנו נעים עליו בלי לשים לב אפילו:
בין חיבור לעצמי וניתוק מעצמי
בין ה”עצמי האמיתי לעצמי הכוזב”
ובאמצע על הציר הזה יש כל מיני סוגים של מנגנונים ומסכות…
בניגוד למה שמקובל לחשוב.
“המסכה”, הניתוק מעצמי, זה לא חייב להיות רע תמיד
תחשבי על זה
כולנו נדרשים לתפקד בעולם
בו אין אפשרות להביע את עצמינו
באותנטיות מלאה בכל רגע נתון, נכון?
היכולת להתאים את עצמינו לסיטואציות
גם אם זה דורש להדחיק את האוטנטיות שלנו,
חשובה מאד לתפקוד ולבריאות הנפשית שלנו.
עם זאת נשאלת השאלה:
מתי צריך לדאוג מהעצמי הכוזב?
מה קורה כשמרגישים ריחוק מהחיבור הטבעי והספונטני ליצירתיות ולחיות שלנו?
יש מקרים בהם העצמי הכוזב משתלט על האדם
עד כדי כך שהוא מאבד קשר לחיבור עצמי אותנטי
ולתחושת קיום.
זה מתבטא במצבים כגון:
- כשהאדם לא יודע מה הוא רוצה או מה הוא אוהב
- כשהאדם מתקשה לבצע בחירות בעצמו
- כשהאדם מתקשה להרגיש טוב עם עצמו ולהנות מעצם קיומו
זה כמובן יכול להיות אדם
שנראה כלפי חוץ מאד אהוב, מוצלח, מצחיק
אבל מרגיש ריקנות בפנים…
“היש צוהלת ושמחה כמוני מסכה”?
האבסורד הזה,
המסכה צוהלת ושמחה
(וגם חייבת להפגין זאת ולשאול בתחרותיות:
האם יש עוד שמחים כמוני???
כבר שאלה גדולה לגבי האוטנטיות של השמחה הזו… )
נניח והיא שמחה 🙂
אבל מה עם מי שלובש אותה???
גם אנחנו,
כולנו נעות על הציר הזה
בין האוטנטיות והחיבור
לבין הריצוי/ הניתוק / הזיוף
פעם אנחנו מאד מחוברות
ופעם מחופשות למשהו אחר לרוב מבלי משים.
לפעמים הצורך להיות מחוברת לעצמך בזמנים מסוימים לא מרפה
מנדנד ומנדנד כמו שיחת ממתינה
או שהוא מקבל מענה והתייחסות
אבל לפעמים הוא מקבל דווקא ניתוק צורם
לפעמים העצמי האמיתי כבר מפסיק להתקשר
וזה כבר עצוב ממש.
מה עושים?
אז כמובן שטיפול דינמי מציע פתרונות מעולים!!
ויכול להיות לעזר במקרים האלה בדיוק.
אבל כרגע נתייחס במישור קצת יותר פרקטי
(אבל תזכרי שזה עמוק הרבה יותר, טוב?)
ונביא כמה טיפים מעשיים:
- יצירתיות ויצרנות:
הרופא והפסיכולוג המפורסם דונלד ויניקוט
רואה חשיבות ביכולת ליצור משהו באותנטיות וביכולת “לשחק”
הכוונה להביע את עצמך בדרך יצירתית חופשית-
שגורמת לך הנאה.
זה יכול להביא את האדם לחיבור ולקשר עם העצמי האמיתי שלנו. - היכולת להיות לבד:
עצה נוספת שלו היא לנסות לבחון את היכולת שלך להינות מזמן איכות עם עצמך.
כשהחיבור שלך לעצמך הוא בריא ומאוזן – את תהני מ”לבדיות” מידי פעם
בנוסף למערכות יחסים טובות ומספקות עם אחרים. - הקשבה פנימה:
לעשות עבודה ממוקדת על זיהוי הצרכים האמיתיים שלך וסיפוקם.
עם עצמך, או בעזרת אחרים. - לדבר את זה
לתרגל שיח אותנטי פתוח וכנה בתוך מערכות יחסים קרובות.
לומר באמת באמת מה שאת מרגישה ולא מה שאת חושבת שצריך או מה שרוצים לשמוע
(בין בני זוג / הורים וילדים/ חברות טובות מאד/ מטפלת ומטופלת)
יש לשים דגש על שיח נטול שיפוטיות עם הקשבה והכלה אמיתית
לרגשות שעולים בלי לתת מענה רציונאלי רק הקשבה לרגש וחיבור אליו
גם אם עולה רגש לא ברור – לומר לא ברור לי מה אני מרגישה עכשיו.
אם עולות דמעות זה בסדר גמור. לתת לזה מקום. - חיבור גוף- נפש
לתרגל חיבור עצמי דרך הגוף או התודעה: תרגול של מיינדפולנס, הרפיות, עיסויים וכדומה. - להתפלל !!
כמובן שתפילה היא כוח גדול ומסוגל, מעצם התפילה עצמה
כמו על כך דבר, אפשר להתפלל גם על העניין של חיבור עצמי..
לבקש להרגיש טוב בתוכי, לרפא בי את כל מה שצריך.
לא להזניח את הנשמה שמדברת אלי מתוכי, להיות מחוברת לקיום הייחודי שלי.בנוסף עצם היכולת להתפלל במילים שלך, לדבר את עצמך זה כבר מקרב אותך לחיבור עמוק פנימה.
הערות חשובות:
- לפעמים יש קושי גדול להתחבר לאוטנטיות כי מבחינה נפשית העצמי האמיתי
לא מפותח דיו, במקרים כאלה הטיפים הנ”ל לא ממש יעזרו ויידרש טיפול מעמיק יותר. - אין קשר בין התפתחות אינטלקטואלית להתפתחות העצמי האמיתי.
ולהפך לפעמים דווקא אנשים הנוטים להשתמש חזק בשכלם וברציונליות עלולים
חלילה לאבד קשר עם העצמי האמיתי ולתמוך גם עם השכל והכישרון דווקא בעצמי הכוזב.
בהצלחה רבה לכולם!!
לעוד מאמרים מוזמנים להירשם לתפוצה שלנו!!
עוד על טיפול דינמי תוכלי למצוא כאן באתר.
